להאנגר מגיעים מפונים מהדרום ומהצפון.לכן הסיפורים הם רבים , קשים ורגישים מאוד. הנקודה בה הפעילות בהאנגר מביאה לשינוי באופן כללי קורת אצל המפונים מעוטף עזה. הם מגיעים עם פנים נפולות וחוסר בטחון לגביי מה הם צריכים ולא ממש יודעים מאיפה להתחיל. המפגש עם הנשים הנפלאות של האנגר והמלוות הרגישות בפרט. משנה אצלהם את ההסתכלות והם לאט לאט משתפים פעולה ונהיים נינוחים יותר. הם מקבלים בטחון ושליטה על עצמם ובחירותיהם לגביי הבית החדש אליו הם עוברים. כמו הגברת הצעירה שבעלה והתינוקת שלה נרצחו בביתם התעקשה לקחת שולחן עגול ולא מלבני חדש בטענה שכשיושבים סביב שולחן עגול פחות מרגישים מי חסר.