אני פועלת בתחום האזרחי למען קיומה של מדינת ישראל, חיזוק ערכי הדמוקרטיה והשיוויון באמצעות כלים אומנותיים.
הקמתי עם שותף, יניב סגל את החזית הוורודה.
החזית הוורודה היא כיום עמותה שפועלת באמצעות כלים אומנותיים לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית. הקמנו את הארגון בתקופת מחאת בלפור כקבוצה של אומניות ואמנים, פעילותינו התרחבה מאוד בתקופת ההפיכה המשטרית 2023. לאחר ה- 7.10 היינו בין הארגונים הראשונים שתרמו בסיוע אזרחי, במאבק למען השבת החטופות והחטופים ובקריאה להחלפת הממשלה. אופי הפעילות הוא רחב- יצרנו קהילה, שיש לה תרבות משותפת, סממנים מזהים, שפה. אנחנו פועלות ופועלים במרחב המחאה, כלומר ברחוב, באמצעות תופים, מגפונים, מייצגים. אנחנו גם פועלות בכלל הרשתות החברתיות בהסברה בעיקר לדור הצעיר (והצעיר ברוחו). חוץ מאלו אנחנו מייצרות תהליך עומק של למידה משותפת, דרך הרצאות, פעילות אומנותית ועוד, כדי להתחיל להשריש את הערכים שכציבור ליברלי - דמוקרטי איבדנו.
ורוד הוא צבע שמסמל רוך, עדינות, ילדיות, הומור, צחוק, אהבה, אופטימיות, ואת הקהילה הלהטב"ק-ית, נשים. הוא צבע שמזוהה עם החלש בחברה, לכן בחרנו בו כצבע המאבק שלנו.
אפרט מעט פעולות שעשינו ויצרו שינוי במציאות:
- בתחילת המלחמה הקמנו במתחם בית קמה שהקימו ״אחים לנשק״ מרכז קליטה לילדים ומשפחות, כשהם מפונים מבתיהם ולפני שיסעו למקום אחר שיקלוט אותם- סייענו במציאת הסעה, משחק עם הילדים, מילה טובה להורים, אוכל ובגדול אירוח.
- בחודשים הראשונים לאחר ה- 7.10 יצרנו מתחם קיפול פרפרי אוריגמי תחילה בקפלן עם משפחות החטופים ולאחר מכן בכיכר החטופים, הפרוייקט התרחב לבתי ספר, בתי חולים וכו, והפך לסיכת הפרפר הצהובה אותה אנחנו מייצרות. פרפר החופש.
- אנחנו בין ארגוני המאבק הראשונים שיצאו בחודש דצמבר בקריאה ברורה להחלפת הממשלה, כדי לאפשר את החזרת החטופים ולהתחיל את התיקון.
- הובלנו עם משפחות החטופים את הלחץ הציבורי בצעדות סביב הקריה ובצעדה לירושלים- טרום העסקה הראשונה, שצלחה (נכתב בעיתונות שבאופן ברור מה שהוביל אליה הוא הלחץ הציבורי הרב והנחוש) ואנחנו פועלות איתן עד היום בשיתוף פעולה מלא, תוך מענה לכל צרכיהן.
- חודש הגאווה מבחינתנו הוא חודש מרכזי בפעילות הארגון- אנחנו מחברות בין המאק על הדמוקרטיה הישראלית למאבק על שיוויון זכויות לכולן ולכולם. בחודש הזה אנחנו משתתפות ומובילות הרבה מאוד מצעדי גאווה. השנה הוא היה חשוב במיוחד, בגלל הנסיבות, בתל אביב למשל העירייה החליטה לבטל את המצעד, אז יצרנו בשיתוף עם ארגונים נוספים צעדת גאווה שמחזירה עטרה ליושנה ומדגישה שהמאבק הלהטב״קי לא תם, לא בזמן מלחמה וגם לא בימים אחרים.
- הקמנו את מיזם ״מפגינות נוכחות בכנסת״- מיזם חדש שעוזר לציבור הליברלי להכיר בזכותו להיות נוכח בוועדות הכנסת ולדבר בנושאים הרלוונטיים. הקמנו מערך חוצה ארגונים לאפשר לאנשים לעלות לכנסת ביתר קלות ולהשתמש בזכותם החוקית להיות נוכחים במשכן כאזרחיות ואזרחים מודאגים.
- בגדול כמעט לאחר כל הפגנה בשנתיים האחרונות תמונות עם מסרים ממייצגים שלנו / משלטים מושקעים מופיעים בעיתונות הישראלית והזרה- העברת מסר באמצעות אומנות שמצליח לחצות את גבולות השטח ולהדהד ימים לאחר מכן.
אני מובילה ארגון יצירתי, פרו אקטיבי ששואף תמיד לעשות הכי הרבה שאפשר כדי שמדינת ישראל תהיה מקום טוב יותר לחיות בו.
אתגרים רבים עומדים לפני המחנה הליברלי בעבודה לתיקון ושיקום החברה הישראלית (בתהליך ארוך טווח), כדי להתמודד איתם הבנתי והבנו יחד שהמחנה הדמוקרטי צריך אנרגיה חדשה, בניית קהילה ושפה משותפת שתעזור להתאגד מחדש ולהניח בסיסים רחבים יותר לדמוקרטיה הישראלית. אנחנו עושות פועלות באמצעים כלים אומנותיים, כלומר מחברות את העשייה החברתית לאומנות בשטח ברחוב, וברשתות. בישראל של היום אין כמעט חיבור בין אמירה פוליטית- חברתית (א-מפלגתית) לבין אומנות, אנחנו מביאות את זה בכלל המישורים. התיקון הוא בין השאר ביצירה של תרבות חדשה.
שינוי של המערכת הפוליטית בישראל, יצירת בסיסים לחברה ליברלית- דמוקרטית בהתבסס על ערכי מגילת העצמאות. בניית קהילות אזוריות שלומדות יחד, חוקרות יחד ופועלות יחד בשוטף לחיזוק הדמוקרטיה- אזרחית ואזרח במדינה דמוקרטית חייבות תמיד להיות ״על המשמר״ אם למדתי משהו, זה שהעיניים חייבות להיות כל הזמן החוצה, לחברה שאני חיה בה ולא רק פנימה להגשמה עצמית. נראה לי שהשילוב בין השניים יצמיח פה מדינה למופת. בזה אנחנו בחזית הוורודה עובדות ומימוש של החזון הזה יראה כך.
יש לנו כארגון הרבה מטרות לשנה הקרובה, אכתוב אותן כאן, כי צמיחה של החזית הוורודה היא צמיחה שלי. הדבר הכי גדול שיצרתי זה הארגון הזה, הקהילה הזאת ואני מאמינה בעבודה המשותפת שלנו כמנוע להצלחה שלי, ושל אחרות ובתקווה של החברה הישראלית:
- הגדלת המערך הארגוני: באמצעות עוד עובדים נוספים בשכר (רכזת קהילות, מעצבת גרפית, מנהלת אדמיניסטרטיבית, כתיבת מערכי חינוך)
- בניית והעברת הכשרות- מדריכי אומנות מחאה, סמינרים של מנהיגות צעירה.
- הרחבת סל הכלים שלנו: כרגע החזית הוורודה עובדת כארגון צומח מלמטה באמצעות כלים פשוטים יחסית וזולים. על מנת להרחיב את ההשפעה ואת תפוצת המסרים אנחנו צריכות יכולת להרים קמפיינים ברמה גבוהה, כולל פרסומים בעיתונות, במדיה ובשלטי חוצות.
- מרכזים פיזיים: דווקא בימים בהם העולם עובר מהמציאות לרשת, אנחנו מזהות את הכוח של מפגש פיזי, פרונטאלי, עיקבי, כדי לבנות קשרים משותפים וקהילה חזקה ואקטיבית.
אנחנו שואפות למרכז פיזי בכל עיר בישראל שבו יהיו ספריית מגפונים ותופים, מתחם למפגש, סטודיו יצירה, ספרות מעשירה.
אני אקטיביסטית, אמנית, יוצרת, פרפורמרית, בת 35, גרה בתל אביב-יפו. בעלת תואר ראשון בבימוי והוראת התיאטרון, מכללת סמינר הקיבוצים (2012-2016) ותעודה בעריכה לשונית, אוניברסיטת תל אביב (2020-2021). כל חיי חלמתי להיות שחקנית, ואחרי שנת שירות בנוער העובד והלומד, גרעין נח״ל, שס״ן משותף עם הגרעין, עזבתי את התנועה, עברתי לתל אביבי והתחלתי את מה שחשבתי שתהיה הדרך הזו.
בתקופת הקורונה ותחילת מחאות העצמאיים, האומנים ולאחר מכן בלפור, נפל לי אסימון ברור (בשלב די מוקדם) שאם אני חיה במדינת ישראל, אני חייבת להשפיע על איך שהיא תראה. הבנתי את החובה שלי כאזרחית במדינה דמוקרטית. הרגע הזה היה מזוקק, ונחרט ונצרב לי בלב. מאז ועד היום אני ממשיכה לפעול כדי שהמדינה שלי תהיה מקום ראוי שטוב לחיות בו. החזית הוורודה היא התחלה של מימוש החזון הזה. אנחנו ארגון שקם מעבודה קשה של נשים ואנשים, שבוחרות כל יום לצאת ולפעול למען החברה הישראלית. הפעולות שלנו מצליחות להפיח, באמצעות כלים אומנותיים, תקווה. אני מאמינה שבשביל להגיע לעתיד טוב יותר, צריך לדמיין אחד כזה. מדינת ישראל יכולה להיות מקום שטוב לחיות בו, ואני מאמינה שהעתיד שלנו יהיה ורוד, לא מכוח האמונה, מכוח העשייה המשותפת. זה הביחד ננצח שלי :)
תיעוד בתמונות
מחכות לכן ולכם בבית | Bring them home now
אם כבר נרשמת למיס פיקס בעבר
כבר רשומה? התחברי
מייד תועברי לעמוד המתאים
מצאנו את המייל שלך במערכת
אבל חסר לנו טלפון שלך לצורכי אימות. שלחנו לך מייל באמצעותו תוכלי לעדכן את הטלפון שלך ולהכנס למערכת
(שווה לחפש גם בספאם)