תכנון אדריכלי-פדגוגי, ליווי והקמה של גני-ילדים לילדות וילדי קהילות מפונים וקהילות העוטף החוזרות הביתה
הפרויקט "נולד" במהלך השבוע השלישי של המלחמה מתוך זיהוי הצורך בהקמת מסגרות חינוך לגיל-הרך לילדי הישובים שפונו מבתיהם.
בשלב הזה כבר הייתי אחת מאלפי המתנדבות של החמ"ל האזרחי. ירדתי לים-המלח עם צוות מצומצם של מתנדבים, בהובלת אבי נאור (יזם חברתי סדרתי שלימים הפך למנטור שלי בפרויקט), על מנת ללמוד מקרוב ולהבין את הצורך.
בלובאי המלונות שרר כאוס מוחלט: מפונים שחוו טראומה כפולה מיואשים, תלושים. "שבעות" בכל פינה, ערמות בגדים ומוצרי טואלטיקה שהגיעו בתרומה ובין לבין, ילדות וילדים בפיג'מות מתרוצצים על בימבות.
את הגנים הראשונים במלונות ים-המלח ועין-גדי הקמנו בן לילה, בשיטת “חומה ומגדל” מתוך רצון לייצר לילדים מסגרת קבועה ומוכרת, מרחב יציב ללמידה ומשחק, ולאפשר להורים כמה שעות של שגרה.
בהמשך, על בסיס נסיוני כאדריכלית ומעצבת, פיתחתי אב-טיפוס של גן גמיש וחכם שניתן להקים בזריזות, במרחבים ובתנאים פיזיים שונים.
בשבועות שאחרי הצטרפו לצוות מובילה פדגוגית (אפרת הילדסהיים) ואדריכליות ומעצבות פנים מובילות (אדר' רותם סמו-ברקת, אדר' שרה איפרגן, אדר' ד"ר דפנה דרורי, אסתי אחימאיר, אושרה ראובן, איילת פישר, מרינה כצמן, מירב טולדו-ליפשיץ, אדר' הילה כאשי, אדר' עדי שקד, לימור שחורי, אדר' יעל היימן, אדר' גלי צור ועוד) ומפיקות שמתכללות ומוציאות את הכל לפועל (רלי זיידנר ואיילת יגור). וביחד אנחנו: צוות 'אחיות לטף' של החמ"ל האזרחי.
בשבועות ובחודשים שאחרי תכננו והקמנו עשרות גנים במלונות בטבריה, בקיבוצים באזור הכנרת, עמק בית-שאן ועמק-יזרעאל. גנים שנותנים מענה יומיומי לאלפי משפחות מפונים מקרית-שמונה, שלומי והישובים והקיבוצים המופגזים בצפון.
בתוך האתגרים שהציבה המציאות הסוערת, גני הילדים שיצרנו משמשים “איים של יציבות”, תקווה וחוסן.
בהכשרתי אני גם מאמנת אישית בשיטת סאטיה (סאטיה= קשב עמוק בסנסקריט) ומכאן פיתחנו תהליך עבודה פרטני, שמבוסס על הקשבה כנה, "בגובה העיניים" ומשתף את צוותי החינוך והקהילה בתכנון הגן.
מנהלות החינוך, הגננות והסייעות, לרב מפונות בעצמן, הן שותפות פעילות בתכנון, בהחלטות ובבחירות, תהליך מעצים שמחבר אותן למרחב הגן ולמשמעות העשייה החינוכית.
יום ההקמה המרגש סוחף את הקהילה כולה ובמהלכו בתוך כמה שעות, בסיוע עשרות מתנדבים, מוקמות כיתות הגן.
בעשרת החודשים האחרונים הקמנו קרוב ל180 גני-ילדים ברחבי הארץ. גנים שמהווים סביבה בטוחה ו"בועה של ילדות" עבור למעלה מ-4,000 ילדים בגילאי לידה עד שש.
בחודשים האחרונים אנו עובדות בשיתוף פעולה הדוק עם המועצות "אשכול" ו"שער-הנגב" בתכנון והקמת גנים שמסמלים פתיחת “דף חדש” ומשיבים משפחות צעירות לבתיהן.
המיזם צבר ידע, נסיון ומוניטין וכשהגיע העת לתכנן את המעבר של קהילת בארי ליישוב הקבע הזמני בחצרים, נתבקשנו לתכנן עבורם גם את מתחמי החינוך החברתי (בלתי פורמלי לכיתות א'-ו') והנעורים (ז'-י"ב'). גם לקהילות כיסופים (בעומר) וכפר-עזה (ברוחמה) תכננו מתחמי חינוך-חברתי. בקיבוץ רוחמה אפילו תכננו בית-ספר יסודי, שקם תוך פחות מחודש לילדות וילדי רוחמה, כפר-עזה ונחל-עוז.
בתכנון הגן באים לידי ביטוי גם אג'נדות חינוכיות, צרכים מיוחדים ומאפייני הקהילה. כך יצא שהקמנו גני חינוך-מיוחד, גנים דתיים, גנים קיבוציים, גנים ברוח אנטרופוסופית ואפילו גן יער אחד.
הפרויקט נותן מענה בזמן חרום לצורך בסביבה לימודית איכותית למשחק, להתנסות, לחקר, לחשיבה וללמידה ובעיקר כזו שנותנת מענה לצרכים של רווחה אישית (wellbeing) לילדים .
כמו כן, הוא עונה על הצורך בחיבור מחדש של הקהילות: הגנים הם כוח המשיכה והחוסן של הקהילות שנפגעו ומעודדת משפחות צעירות לחזור לקהילת הבית שלהם.
ובעיקר: הצורך בהחזרת היַלְדוּת לילדים.
את האדוות הרבות של הפרויקט “גילינו” תוך כדי התהליך:
המסגרת היציבה והמכילה יצרה שיגרה מבורכת אצל הילדים וההורים, אפשרה ניהול סדר יום נינוח, החזירה “תנועה” למעגל המשפחתי המורחב והעצימה את הצוותים החינוכיים.
התגייסות הקהילה ליום ההקמה “החזירה את האונים” לתושבים ואת האמון בין התושבים והמועצות.
אנחנו רואות בחינוך מנוע משמעותי לריפוי וצמיחה, הנחוץ לדור העתיד של מדינת ישראל ויש בידינו הזדמנות לשקם קהילות חינוך שלמות בשאיפה לחברה טובה יותר.
בכוונתנו להרחיב את תווכי הגיל של הפעילות (גילאי בית-ספר יסודי ותיכון, פורמלי או א-פורמלי), להרחיב את הפעילות גם לערים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית ומעל לכל, ללוות את ילדות וילדי הצפון, להם הקמנו גנים באתרי מפונים בטבריה ובמקומות רבים נוספים, בעת החזרה הביתה, לכשתתאפשר.
המענק יסייע להמשיך בפעילות התכנונית-פדגוגית ליצירת סביבות למידה חדשניות ומאתגרות שיעניקו שיוויון הזדמנויות לילדים בעוטף ישראל, הצפוני והדרומי ובפריפריה בכלל ויטפחו אקלים מיטבי בתקופת חירום ושיקום.
וביצירת מרחבי פעילות המקדמים חינוך לערכים משותפים ברוח מגילת העצמאות תוך פיתוח כשירויות כגון בחירה חופשית, ביטוי עצמי, עצמאות, עבודת צוות, שיויון מגדרי, אהבת הארץ, קשר לטבע וקיימות.
שני מקרים ריגשו אותנו במיוחד.
האחד, בהם פנה אלינו מנהל הקהילה של קיבוץ מנרה בפניה דחופה להקים שתי כיתות גן בגדות, הקיבוץ המארח. קיבוץ מנרה נפגע קשות, המשפחות התפזרו והחלו להקלט באזורים שונים בארץ כך שהיה נראה שהקהילה מתפרקת. כשהקמנו את גן הפעוטות, היו בו רק שישה ילדים. כמה שבועות מאוחר יותר, כשחזרנו להקים את גן הבוגרים, כבר היו בגן 16 ילדות וילדים.
שם הבנו שגני-הילדים הם ה"דבק" והמגנט של הקהילות.
במקרה השני, קיבלנו פניה מגננת משדרות, שלא הכירה את הפעילות שלנו.
היא סיפרה על מנהג שקיים בגן אשכולית וגן תאנה מדי שבועות ובו ילדי הגן מקיימים יריד להורים, "מוכרים" את התוצרים שהכינו ומחליטים מה לעשות בכסף שנאסף.
כשהגננות שאלו למי יתרמו השנה את הכסף הילדים בעצמם החליטו לתרום ל"אחיות לטף" שהקימו להם גנים כשהיו מפונים. רותם ואפרת הגיעו לגנים בהתרגשות גדולה, פגשו את הילדים והבטיחו להם שבכספי התרומה שלהם נקנה משחקים לילדים שפונו מביתם בצפון ועכשיו אנו מתכננות להם גנים.
תיעוד בתמונות
מחכות לכן ולכם בבית | Bring them home now
אם כבר נרשמת למיס פיקס בעבר
כבר רשומה? התחברי
מייד תועברי לעמוד המתאים
מצאנו את המייל שלך במערכת
אבל חסר לנו טלפון שלך לצורכי אימות. שלחנו לך מייל באמצעותו תוכלי לעדכן את הטלפון שלך ולהכנס למערכת
(שווה לחפש גם בספאם)