פרויקט פסיפס- ׳לאסוף את השברים׳

אחרי שהמציאות השחורה סגרה על כולנו, ומתוך הכאב הגדול שהרגשתי, הבנתי ש״פרויקט לאסוף את השברים״ ( המייצג במדויק את מהותו) הוא צו ה-8 שלי.

תוצאת הפרוייקט: היא יצירת פרפרי פסיפס ע״י קהילת מדינת ישראל. מספר הפרפרים כמספר הנרצחים והנופלים ויהיו לזכרם והנצחתם.
מטרת הפרויקט: היא שביחד נאסוף את השברים תרתי משמע. נאסוף את כל החתיכות השבורות והאבנים למשהו חדש ושלם .
נפיק תקווה חדשה, אופטימיות וצבעוניות לעתיד חדש במדינתנו וננציח את החללים הכה רבים.

פתחתי את הסטודיו, אספתי, רכשתי, סידרתי והכנתי חומרים …
קראתי לכל מי שמעוניין להצטרף אלי להגיע,
ומשם הכל כבר היסטוריה!
המיזם התפשט מהר.
כל כך הרבה אנשים מכל רחבי הארץ הצטרפו אליי, בינהם משפחות שכולות, חיילים ומילואימניקים שיצאו לאפטר ועוד ועוד.
ביחד צללנו לתוך היצירה וגילינו שהמוזות לא שותקות גם שהתותחים רועמים.

העברתי אינספור סדנאות ויצרנו כ- 1500 פרפרים מרהיבים, צבעוניים, בגדלים, חומרים ומרקמים שונים.
כל פרפר יחיד ומיוחד ומספר סיפור .
🦋🦋🦋🦋🦋

בפרפרים שיצרנו יש עושר בלתי נדלה של חומרים, מרקמים, צבעים וצורות בדומה לעושר הצבעים והסוגים של הפרפרים בטבע.
השימוש בחומרים המגוונים, התאמת הצבעים ושילוב המרקמים יוצרים תוכן חדש לדבר שהיה קודם מרוסק וחסר ערך.

תוך כדי עבודה , מיקמנו את אבני הפסיפס, הזזנו וארגנו אותן מחדש עד שכל הצורות הקטנות יוצרות צורה גדולה יותר, ממנה נובע השלם.

מאין טרנספורמציה שמתרחשת
כזו שגם מאוד דומה לטרנספומציה של חיי הפרפר.
אבל - על אף התהליך, שרידי השבר עדיין ניכרים בצורה השלמה.
העבר, הכאב, העצב, כל אלו משאירים את חותמם גם על הפרפר החדש היפה והשלם. הופכים אותו לדבר מה אחר ומיוחד. כזה שמספר סיפור- את הסיפור של היקרים שלנו שכבר אינם.

יצירת הפרפר מהפסיפס מלווה בתהליך ׳סלחני׳ ולכן העבודה זורמת מאליה.
יש לנו חופש לשנות, לגוון, לסטות מהתכנון המקורי ולזרום אל תוככי היצירה.
היצירה הזו מהווה לנו אי של שקט ושלווה שבו אנו יוצרים, מתנסים, משלבים ומחברים מחדש חלקים בצורה זו או אחרת.

הניסיון שלנו לחבר את השברים, לעבור משברים וחתיכות לצורה שלמה מהווים ריפוי ותיקון. כל חלק שאנו בוררים מתוך אבני הפסיפס שאנו יוצרים, מלקטים, שוברים, מדביקים מוצא את מקומו ביצירה השלמה.
וזוהי מלאכת תיקון שמביאה מזור.
🦋🦋🦋🦋🦋

התהליך שעברנו בסדנאות הוא מאין מסע קסום אותו אנו חווינו בצורה אישית כל אחד עם עצמו אבל גם ביחד כקבוצה תוך כדי שיחה ושיתוף את שעבר ועובר עלינו.

וזה מה שעוד היה מדהים בכל הפרוייקט הזה,
באמצעות היצירה נפתחה גם הקשבה לאחר ולסביבה ורצון לשתף את שעל ליבנו.
שיתפנו, דיברנו ופרקנו וזה ללא ספק הביא הקלה.
הקדשנו פרפרים לאלו שהכרנו וגם לאלו שזכינו להכיר רק במותם.

למרות ההבדלים וההשקפות השונות, הרגשנו מייד את החיבור והקשר: אהבה למולדת, הערכה לחיילים שלנו ועצב גדול על החללים הרבים.

גם ביצירה המשותפת שלנו בסדנא, השתדלתי לקיים מצב שמאפשר מרחב נשימה לכל יוצר וקבלה שלמה של הבחירות והדרך של כל אחד.

ההתנסות האישית והיצירה בפסיפס העלתה הרבה תובנות על החיים במדינתנו המורכבת גם היא מפסיפס אנושי רב רבדים:
עלינו לזכור ולהנציח את הדרך שסללו עבורנו כל היקרים והגיבורים שאיבדו את חייהם,
עלינו להפנים שחיינו פה בארץ גם הם חלק משלם שמורכב מאלפי חלקים קטנים והשקפות עולם שונות.
ולכן עלינו לכבד את האחר ואת דרכו השונה משלנו.

בין מאות הפרפרים שהכנו, אין אף לא פרפר אחד שזהה לחברו. כל אחד ואחד הוא יחיד ומיוחד ומלא בחלקים קטנים ופרטים שמספרים סיפור. כל פרפר הוא גם חלק ממשהו עוד יותר גדול, עוצמתי ומרגש.
כשהם כולם ביחד כל הפרפרים יוצרים את הפרוייקט השלם של ׳לאסוף את השברים׳
וכל פרפר כזה שהוא משהו חדש ושלם ובטח ובטח כל הפרפרים ביחד….
יוצרים את השלם הזה והוא ללא ספק
הרבה יותר עוצמתי מסך כל חלקיו❣️

קישור לכתבה מחדשות ערוץ 12 על הפרויקט:

https://www.ifatmediasite.com/ms/radiomp4/2024/03/09/12750066.mp4