פרויקטים של קבוצות תמיכה לא.נשים בחזית העורף: אוכלוסיות המושפעות ישירות ממלחמת חרבות ברזל- מפוני הצפון ונשים שבעליהן מגוייסים למילואים בצו 8.
שמי ד"ר רחלי שדלצקי-הרט, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. מומחית בטיפול במצבי טראומה ופוסט טראומה.
חודשיים לפני מלחמת חרבות ברזל, בעלי אני ובנותיי הקטנות עשינו מעשה אמיץ ועברנו ממרכז הארץ לקיבוץ חניתה, ממש על הגבול עם לבנון. התאהבנו בקיבוץ ובקהילה. היו לנו חודשיים קסומים של הסתגלות עד שה7.10 תפס אותנו, כמו את כל עם ישראל, בהפתעה מוחלטת ובבהלה גדולה. בבת אחת נכנסנו לסטטיסטיקה של מפונים, עקורים מביתנו, פליטים בארצנו. גרנו שלושה חודשים במלון מפונים בטבריה ומעל תשעה חודשים אנו גרים בצימר באורחן בקיבוץ כפר מסריק בגליל המערבי. אנו חווים את המלחמה על בשרנו יום יום שעה שעה עם אתגרים מורכבים. למרות אתגרים אלה, והיכולת העקרונית לחזור חזרה לגור בגוש דן, ברור לנו שגורלנו נקשר עם גורל הצפון וכי אנחנו חלק בלתי נפרד ממנו.
באותם ימים של תחילת מלחמה, אי אפשר היה להמנע מהתחושה כי המפונים במלון במצב חרום. על מנת "לא להשתגע" כמפונה בעצמי, העובדת הסוציאלית שבי חיפשה איך לעזור. כיצד לעזור למי שקשה לו וכיצד תוך כדי כך לעזור לעצמי לא להשבר. ישנם אבדנים כה רבים בחייהם של מפונים. התאוריה האומרת שעל מנת להתמודד עם האבדנים והאבל חשוב למצוא משמעות לכל הנעשה, הוכחה כמדוייקת עבורי. כך מצאתי את עצמי חוברת לנציגים של יישובים במלון ומתנדבת לקחת חלק בהקמת מערך לסיוע נפשי. בשיחותיי התוודעתי לקשיים הרבים של המפונים וכן לנשים שבעליהן גוייסו למילואים.
באותם ימים קשים, המנכ"ליות השותפות ואחראיות גיוס הכספים של מרכז ייעוץ לאישה, בו אני עובדת, עמלו בגיוס תרומות ובמחשבה על מענה קבוצתי לנשים בעת מלחמה. מרכז ייעוץ לאישה הוא עמותה ללא מטרות רווח המושתתת על ניהול שיתופי של החברות בה. העמותה פועלת מעל 35 שנים במטרה להנגיש לנשים מכל שכבות האוכלוסייה טיפול פסיכותרפי איכותי בגישה פמיניסטית ובמחירים מסובסדים. האג'נדות של המרכז ושלי השתלבו יחד לכדי הקמת שתי קבוצות אותן אני מנחה ומובילה. זאת ללא תשלום של המשתתפות בזכות גיוס התרומות. מדובר על קבוצה לנשים שבעליהן התגייסו למילואים וקבוצה נוספת למפונות ממגוון ישובים מפונים מהצפון (קיבוצים מגליל מערבי ועליון, קרית שמונה, מטולה וכדומה). שתי הקבוצות מתקיימות בתדירות של אחת לשבוע, פעילות חודשים רבים וממשיכות לפעול גם כיום. עם הזמן כל קבוצה הפכה לקהילה של ממש, המתקשרת גם מעבר לפגישה השבועית. נשים אמיצות המושיטות יד אחת לשנייה לעזרה, מתוך תחושת גורל משותף. הקבוצות מתנהלות באופן מקוון כך שמתאפשר קשר של נשים מכל רחבי הארץ.
מטרת הקבוצות הינה יצירת מרחב בטוח ותמיכה רגשית לאוכלוסיות אלה בעת משבר וטראומה וחיזוק חוסנן. חוסן נפשי מתייחס ליכולתו של אדם להתמודד עם אירועים טראומתיים באופן שמאפשר לא רק לשרוד אלא גם לצמוח ולהתחזק. החוסן אינו מתבטא בכך שהאדם לא ירגיש את הקושי או הכאב, אלא בכך שהוא מצליח למצוא בתוכו את הכוחות להמשיך הלאה למרות המצוקה. הנשים בקבוצות מגלות את היכולת להתארגן ולהכיר את עצמן מחדש, להכיר בעוצמתן וביכולותיהן ולמצוא כוחות ומשאבים פנימיים, וליצור מציאות חדשה שבה הן יכולות לתפקד למרות הקשיים והשבר.
טיפול קבוצתי הוא כלי משמעותי בעיני בתקופת מלחמה, במיוחד במצבי טראומה ולחץ מתמשכים. במהלך המלחמה, אוכלוסיות וקהילות חוות שינויים חברתיים ופסיכולוגיים דרמטיים. טיפול קבוצתי מציע מרחב שבו אנשים יכולים לשתף זה עם זה את תחושותיהם, לקבל תמיכה מאחרים שעוברים חוויות דומות, ולחזק את יכולות ההתמודדות שלהם. לטיפול קבוצתי ערך רב: היכולת לעזור בזמן חירום אקוטי להרבה אנשים, שיתוף חוויות ואחוות גורל יכולים לתת נחמה ויצירת מודל לחיקוי מבחינת הבנת אסטרטגיות התמודדות. כל חבר קבוצה מביא איתו ניסיון אישי שיכול לסייע לאחרים, וכך נוצר תהליך למידה הדדי, הפחתת חרדה ולחץ שהם כה רבים בתקופת מלחמה, בנייה מחודשת של אמון ותחושת בטחון קיומי בעולם.
עם התארכות המלחמה הרגשתי כיצד התקווה מתדלדלת מסביבי ובתוכי. לכן מינפתי והרחבתי את פעילותי זו גם לקהילת קיבוץ חניתה. הצטרפתי לצוות חוסן קהילתי בקיבוץ שקם במטרה לשקם את הקהילה שנפגעה עקב פיזורה בכל רחבי הארץ. תהליך שיקום מתבסס על מושג העצמה. הכוונה לתהליך שבו יחידים וקבוצות בקהילה מקבלים את הכוח, הידע, והכלים הנדרשים כדי לשפר את חייהם, לנהל את עתידם, ולהתמודד עם האתגרים שהם ניצבים בפניהם. תהליך ההעצמה מתרכז ביצירת תחושת שליטה ואחריות אישית וקהילתית, תוך פיתוח כישורים, ידע, ומודעות חברתית וכלכלית. התערבות קבוצתית היא כלי חשוב כשמדובר בקהילות שהן בעלות זיקה לרעיון הקבוצתי ולערכיו.
עקרונות של מעורבות פעילה, פיתוח יכולות, אמונה ביכולת לשנות, הרחבת קשרים קהילתיים ושיתופיות עמדו לנגד עיני. אלו הם אבני היסוד של תקווה. מתוך הסתכלות זו על הקהילה, הקמתי והובלתי מיזם של קבוצות לתושבי הקיבוץ. את הקבוצות מנחות תושבות הקיבוץ ואנוכי, ובהתנדבות מלאה של כולנו מתוך אהבת הקהילה והתשוקה לשמור עליה ולשקמה.
ישנן חמש קבוצות במיזם: קבוצת נשימה ומדיטציה, סדנת כתיבה, מעגל נשים, טיפול באמנות לגיל השלישי, תמיכה רגשית ועיבוד חווית הפינוי על אתגריה הרבים. המנחות מעוררות השראה ואני מקבלת רוח גבית משמעותית ממובילות צוות חוסן ומהנהלת הקיבוץ. העצמה היא תהליך דינמי ומשתנה, ומטרתה לבנות קהילות עמידות יותר שמסוגלות להתמודד עם משברים ולשפר את איכות חייהן בצורה עצמאית.
מפוני הצפון, ובתוכם תושבי קיבוץ חניתה, וכן נשות אנשי מילואים חשים אוכלוסיות שקופות במדינה שלנו. אוכלוסיות שלא מספיק נראות ואינן מקבלות מענים מתאימים.
ברמת המיקרו- הקבוצות שאני מנחה ומובילה עוזרות להתמודדות עם חרדות התקופה והמצוקה הרבה שהיא מביאה איתה, עיבוד טראומת המלחמה וחיזוק החוסן והרווחה הנפשית של אוכלוסיות אלה. הפעילות עם המפונים נועדה לקדם את החזרת התושבים ליישוביהם וצמצום התופעה של פירוק קהילות והגירה בעקבות המלחמה, במרקם העדין כל כך של החברה במדינת ישראל.
ברמת המקרו- אני מנסה לעורר מודעות ציבורית לנושא, לדוגמא עי הרצאה שהעברתי בכנס העובדים הסוציאלי הארצי בספטמבר 2024 בנושא קבוצת התמיכה לנשים שבעליהן מגוייסים בצו 8.
החזון והפרויקטים הנוספים שברצוני לקדם
•הרחבת מערך התמיכה לנשות מגוייסי מילואים על ידי הקמת קבוצות תמיכה נוספות ברחבי הארץ.
•פיתוח מודל יישומי לתמיכה קבוצתית ייעודית וייחודית לעיבוד חווית הפינוי של מפוני הצפון.
•הרחבת מערך התמיכה לשיקום קהילת חניתה על ידי הקמת קבוצות תמיכה נוספות בקיבוץ
•הרחבת מערך התמיכה לשיקום קהילות קיבוצים נוספים בצפון על פי מודל מיזם הקבוצות שהקמתי בקיבוץ חניתה
•קבוצות התמיכה לנשים שבעליהן מגוייסים למילואים ולמפונות מהצפון שאני מנחה, נעשים בליווי של מרכז ייעוץ לאישה- יעל לוין מנכ"לית קלינית שותפה, רונית אוליאל מירקין מנכ"לית שותפה, מדי נחמיאס ברוך מנהלת תחום גיוס ופיתוח משאבים, גולדי סיבוני רכזת גיוס ופיתוח משאבים ושל כלל חברות העמותה. המרכז גייס לכך תרומות עי הארגונים הבאים:
•National Council of Jewish Women (NCJW)
•Jewish Federation of North America (JFNA)
•Jewish Women's Foundation of Broward County
•Jewish Federation of Greater Hartford
•Jewish Foundation of Greater New Haven
•הקבוצות בקיבוץ חניתה בליווי של מובילות צוות חוסן, אסתי בן דוד וליאת סוארי ושל הנהלת הקיבוץ. כמו כן, עו"ס ענת ירון ממרכז חוסן גליל מערבי.
בעזרת המענק אוכל להוציא לפועל את החזון והפרויקטים העתידיים שלי, כולל פרסום ושיווק של הקבוצות, שיתופי פעולה עם קיבוצים נוספים בצפון לשיקום הקהילות, כתיבה על אוכלוסיות אלה באמצעי המדיה השונים להעלאת המודעות הציבורית לצרכיהם ועל ידי כך גיוס גורמים נוספים בקהילה לשיתופי פעולה עתידיים.
מצ"ב מכתב של משתתפת בקבוצת נשות מגוייסי המילואים המתאר את התרומה המשמעותית של קבוצת התמיכה להתמודדות שלה עם המלחמה .
"איך בכלל אפשר להסביר את משמעות הקבוצה בשבילי?
אולי נתחיל קצת מאחורה. אנחנו התחתנו בגיל צעיר, ילדים של ממש, שחושבים שהכל קטן עליהם. ויחד למדנו את העולם. יחד גדלנו, טרפנו את העולם ותמיד זה היה שנינו מול כולם. לאט לאט המשפחה גדלה ועם זה אהבה שלנו גדלה והזוגיות שלנו והתמיכה אחד בשני התעצמה. לא חושבת שהיינו מגיעים לאן שהגענו אחד בלעדי השני. תמיד ידענו שבסדר העדיפויות של השני המשפחה נמצאת במקום ראשון.
ואז הגיע ה7.10 והכל השתנה. בשניה יש מישהי חדשה בסדר העדפויות שלו במקום ראשון, המדינה, ואצלי המשפחה נשארה ראשונה. בשנייה כל מה שהכרנו קרס לתוך עצמו. הוא נלחם שם ואני שומרת פה, מנסה להחזיר לילדים שלנו את הביטחון בבית, את השפיות ואת השמחה. מנסה לשמור קצת על השפיות של עצמי (אבל כמובן שזה אחרון בתור).
באזור דצמבר הגיע הפרסום על הקבוצה. מודה שאני פחות מהמשתפים ומהמספרים אבל אמרתי גם ככה חרא לי אז ננסה, מקסימום אני אשתוק ולא נצטרף לפגישה השנייה.
רבע שעה לתוך הפגישה הבנתי כבר שזה הדבר היחיד שיחזיק אותי, שאני לא היחידה המוזרה, לא היחידה שמרגישה שהשפיות עברה ממני הלאה, שהילדים כבר לא מזהים אותי, ואני לא מבינה איך אף אחד עוד לא אישפז אותי בגהה.
אני חייבת להגיד שבניגוד להרבה חברות בקבוצה לי יש הרבה חברות שהבן-זוג במילואים. אבל יש משהו בלשתף מישהו שלא מכיר אותו ולא מכיר את מה היה לי קודם שהפך את זה לאפשרי מבחינתי. שאיפשר לי לספר את הסודות הכי כמוסים, הכעסים הכי אפלים. בקבוצה לא משנה מה יהיה יתמכו בי ויבינו ולא ינסו לתרץ למה הוא ככה או אחרת.
הקבוצה החזיקה אותי, מצאתי מקום שבו הצלחתי לזקק את הרגשות שלי, את המחשבות שלי, את השפיות שלי. למדתי ממה שאחרות חוו, הבנתי איך אני משפרת את המצב שאליו אני הגעתי. הרגשתי כבר לא שקופה, כבר לא לבד. היה לי את מי לשתף בקשיים הכי עמוקים בלי להתבייש או להסתיר. בלי לפחד איך יגיבו, פשוט להיות אני. לא פעם ולא פעמיים בריבים שלי איתו אני באתי ככ מזוקקת במחשבה ובתפיסה שהוא היה בשוק, הצלחתי גם מולו להגיד בצורה ברורה מה אני צריכה.
למדתי מחדש מהי כוחה של קבוצה (תקופה ארוכה היינו רק הוא ואני מול כולם). למדתי מהם הכוחות שלי, כמה אני חזקה גם פיזית אבל בעיקר נפשית.
זאת היתה שנה קשה, שנה שבחיים לא חשבתי שנעבור, שנה שלא מעט פעמים באמצע רציתי להרים ידים ולהתייאש, שנה שהיו בה רגעים שלא חשבתי שהזוגיות שלי, האהבה הגדולה שלי תשרוד. שנה שבא לא חשבתי שאני אשרוד עוד שניה אחת. גיליתי כוחות נפש שלא חשבתי שקיימים בי, וזה בזכות הקבוצה, בזכות התמיכה ואהבה וההדדיות שיש שם. אנחנו שונות אחת מהשניה (לפעמים אפילו בקצוות שונֿות) וזה היה הקסם, יכולתי ללמוד מנשים שבמציאות נורמלית בחיים לא הייתי פוגשת, ראיתי דרכים שונות להתמודד, ראיתי זוגיות שונה ממה שאנחנו יצרנו ובהנחייה של רחלי בתוך כל השוני והקושי רק צמחנו וגדלנו.
שנה שהתחלתי כמאמר השיר של דנה אינטרנשונל
״לגעת ברגע
בזמן שנשבר
אל תגיד לי שלא
נהיה פה מחר
אני לא יכולה בלעדיך״
התקדמתי לשיר ״תן לי דקה להתרגל אליך שוב״
וסיימתי בשיר של מיקה שדה ומירי מסיקה:
״לכי עכשיו לזרוח כמו שמש
יש לך כנפיים, תעופי רחוק
לכי עכשיו בלי פחד, ואם זה יכאב קצת
מנגינה שכתבתי תחזיק לך ת'יד
וגם אם תהיי שם לבד, לבד כל כך
תדעי שתמיד יש לך אותך״
בלעדי הקבוצה קשה לי להאמין שהייתי מצליחה להגיע למקום הזה. מקום שבו אני מצליחה להרים את הראש ואפילו להיות גאה בעצמי על השנה הזאת. שנה לא פשוטה שבשנייה הייתי חוזרת אחורה ומוותרת עליה, אבל שרדנו אותה, אני שרדתי אותה, הצלחתי להרים את עצמי מהרצפה, לאסוף את עצמי וליצור צנצנת חדשה, הצנצנת עוד לא מוכנה אבל בזכותכן, ובעיקר את רחלי, הצלחתי ליצור צנצנת יפה, צבעונית, מלאה באהבה, וכבוד, וגאווה בזכות עצמי ולא מסתמכת על אחרים."
תיעוד בתמונות
מחכות לכן ולכם בבית | Bring them home now
אם כבר נרשמת למיס פיקס בעבר
כבר רשומה? התחברי
מייד תועברי לעמוד המתאים
מצאנו את המייל שלך במערכת
אבל חסר לנו טלפון שלך לצורכי אימות. שלחנו לך מייל באמצעותו תוכלי לעדכן את הטלפון שלך ולהכנס למערכת
(שווה לחפש גם בספאם)