כבר שנה שתושבי הדרום והצפון מפונים מבתיהם. הם נמצאים בבתי מלון פזורים ברחבי הארץ, כשדאגה לבית, חוסר וודאות ותחושת ארעיות מלווים אותם מאז השביעי באוקטובר.

בתחילת המלחמה, מתנדבים רבים הציפו את בתי המלון. כיום, שמונה חודשים אחרי, חלה ירידה משמעותית בתכנים ובפעילויות השונות. מי שנותר בבתי המלון הם בעיקר מבוגרים או משפחות עם ילדים קטנים שבני זוגם מגויסים, ולכן מעבר לדירה אינו ריאלי עבורם. הקהילתיות נפגעה, המצב בצפון רק מחמיר והתחושה ששכחו את תושבי הצפון והדרום מקננת בדיירי המלון.

אנו 2 נשים הגענו מתחילת המלחמה למאות מפונים והקרנו בעשרות בתי מלון את סרטי הקולנוע הטובים ביותר. בליווי כיבוד מפנק, ארגנו למבוגרים וגם לילדים ערבי קולנוע – ערבים של הפוגה והתנתקות לרגע מהחדשות המציפות.

"תודה שבאתם אלינו, זה העניק לנו הפוגה מהמתח", "תודה שאתם לא שוכחים אותנו", "לשבת יחד עם כולם פה גורם לנו להרגיש קצת כמו בבית", "הרבה זמן לא צחקתי כך". אלו רק מקצת התגובות שאנחנו מקבלים בעקבות הפעילות שלנו בבתי המלון.

עבור רבים מאיתנו, צפייה בסרט בסלון הביתי היא דבר שבשגרה, אך עבור התושבים המפונים זו ממש הצלה. הצפייה המשותפת בסרט על המסך הגדול, מחזקת את תחושת הקהילתיות, מאפשרת שיח תרפויטי משמעותי ובזכות ייחודיות המדיום הקולנועי, מאפשרת למפונים לבטא את אשר על ליבם. חלק מההקרנות מלוות בשיח עם היוצרים, הבמאים והשחקנים של הסרט, ונוצרים רגעים חזקים ומעוררי השתאות.

עבורנו, זה אולי רק צפייה בסרט, אבל עבור המפונים זה יוצר תחושת בית שהם כל כך זקוקים לה, מחזק את נפשם ובעיקר אומר: אנחנו לא שוכחים אתכם. אנחנו כאן עד החזרה הביתה.

המטרה שלנו היא לאפשר כמה שניתן למפוני הדרום והצפון הפזורים בבתי המלון להרגיש בבית, רחוק מהבית.