המיזם אדמה לאדם מנסה לפתור בעיה שורשית הקשורה לביטחון המזון בישראל: מצד אחד, ישנם ישראלים רבים שחיים בחוסר ביטחון תזונתי (כ20% לפני מלחמת חרבות ברזל, המספר כנראה עלה מאז). מצד שני, כמויות גדולות של מזון נזרקות עוד לפני שעזבו את השדה בו גודלו. אחת הסיבות המובילות לבזבוז מזון בחקלאות היא שבישראל מקובל לצרוך ירקות אחידים. למלפפון יש אורך אחד, וגם לגזר, וכל מה שחורג מהתקן בגודל, צבע, צורה ושאר שיקולים שבדרך כלל אין להם קשר לאיכות המוצר, נזרק. החקלאי נפגע כלכלית בגלל זה, ומגלגל את העלות לצרכן. *למעשה, בגלל הבזבוז הזה, הציבור הישראלי משלם סכומי עתק על מזון שגודל ונזרק, ומי שנפגש מזה יותר מכל הם החלשים בחברה, כשהיום ירקות ופירות הם הרכיב הכי יקר בסל המזון שלנו.* אנחנו שואפים לייצר לפחתים האלה ערך, ולכן גם ביקוש. ברגע שלמוצרים האלה יהיה ביקוש, החקלאים ירוויחו יותר כסף על פחות עבודה (כי יהיה פחות מה לזרוק), והמחירים של הירקות והפירות בישראל יוכלו לרדת. אנחנו עובדות ביחד עם החקלאים, אוספים מהם את הפחת (ובתמורה מסייעים להם במה שהם זקוקים לו). רוב הפחת מגיע לקהילות נזקקות במטרה לחזק את הקהילה המקומית, וחלק קטן מגיע לאנשים סביבנו ולשפים מהאזור, כולם שותפים להפצת המסר של שימוש ראוי בפחת. נכון להיום, אנחנו היוזמה היחידה ששואפת לתת לבעיה זו מענה מהשורש, וגם היחידות שפועלות ללא מימון חיצוני קבוע. המודל הכלכלי המקיים שלנו מאפשר שכפול יעיל של המרכז שלנו, וכך להפיץ את הרעיון במהירות. בעשרת החודשים שפעלנו בהם סייענו לעשרות קהילות, בינהן מפונים, חיילים, קהילות מבשלות לחיילים, מתמודדי נפש, הוסטלים ועוד. עבדנו עם למעלה מ40 שפים, והארגון שלנו מונה למעלה מ600 מתנדבים. אנחנו מצליחות להציל 500-4000 קילו לשבוע של תוצרת חקלאית שהיתה מיועדת להשמדה. כבר חודש אחרי שהתחלנו לפעול ידענו שנרצה להמשיך ולפעול גם בסיום המלחמה, וביחד אתכן אנחנו שואפות להגביר את העשייה שלנו ולהפיץ את הבשורה למרחבים חקלאים בכל הארץ.
אנחנו מקיימות ימי שיא לתלמידי חטיבת ביניים, תגלית, מקומות עבודה , משפחות להתנסות בקטיף תוצרת מוצלת, מיון תוצרת ובישול עם כל חלקי הצמח, התססות הכנת ריבות ועוד.
פעמיים בחודש ימי שוק לציבור הרחב בו ניתן לרכוש תוצרת מוצלת במחיר הוגן ומפגש עם שף שמכין מזון ייחודי מהתוצרת שהצלנו (למשל ברוקולי שפרח, עלי בטטה ועוד).