ב 7.10 בעודי צפונה יחד עם בן זוגי ושלושת ילדי בממד ביתי שבבארי אני קולטת שהאירוע שבו אנו נמצאים הוא היסטורי. מעולם לא היה אירוע בטחוני בסדר גודל שכזה אפילו שעדיין לא התחלתי להכיל את ההיקפים. באותו רגע אני מבינה שעלי לשרוד כדי לספר אודות התופת שאנו עוברים ועברנו ושחיי לעולם לא ישובו להיות אותו הדבר. ואני מדווחת ברשתות החברתיות כל שעה מה קורה איתנו וקוראת לעזרה.

כשהמחבלים מנסים לפוצץ את דלת הממד שלנו ללא הצלחה ואז מציתים את ביתינו שבקומה השניה בזמן שהקיבוץ שורץ מאות מחבלים ואין צבא בקיבוץ, תוך שאני בתחושת פחד מוות, אני מבינה שאם אנחנו רוצים לשרוד עלינו להציל את עצמינו ולקפוץ מחלון ביתנו הבוער שבקומה השניה. וכך עשינו. נחבלנו ושרדנו. בני ריסק את כף רגלו, הינו נתונים עוד מספר פעמים למצב של סכנת חיים מיידית וניצלנו.

מאותו יום שמתי את כל החיים הקודמים שלי מאחורי (עסק מצליח לייעוץ אסטרטגי) וגייסתי את עצמי להקמת מערך שלם של תקשורת, הסברה, דוברות, רשתות חברתיות, אסטרטגיה תקשורתית ומיתוג מחדש של קיבוץ בארי מוכה האסון.

אני שותפה לצוות ההנצחה, שותפה לפרוייקטים קהילתיים, פרוייקטים הסברתיים בינלאומיים, הייתי שותפה להקמת מערך גיוס המשאבים, יצרתי הרצאה שאיתה אני מסתובבת בכל הארץ ובקרוב גם בעולם, התראיינתי מאות פעמים בתקשורת, אני שותפה לסרטים תיעודיים רבים ופרוייקטים נוספים של תיעוד ויזואלי וטקסטואלי, ופועלת רבות למען בארי והסביבה.

מאז ועד היום אני פועלת למען 4 מטרות עיקריות:
1. ההעלאת המודעות לקריטיות שבהשבת החטופים.
2. הנצחת 101 הנרצחים והטבח הנורא שעברנו
3. השבת הבטחון לבארי ולכל אזור צפון מערב בנגב
4. תקומתו, צמיחתו ושגשוגו מחדש של קיבוץ בארי
מאותו יום ועד היום רק בזה אני עוסקת מהבוקר ועד הלילה 24/7.