שמי רעות בן חיים, אני אם ל -8 ילדים מתוקים ומתגוררת בעיר נתיבות.
כמו יתר תושבי מדינת ישראל, אירועי ה 7.10 כיכו בי באופן קשה ביותר. את הזוועות שעברו אחי ואחיותי תושבי עוטף עזה אין להשיב. אך לא יכולתי לשקוט ביודעי שיש עדיין חטופים המוחזקים בתנאי שבי יום יום ובסכנת חיים כל רגע ורגע וההתעלויות שהם עוברים באופן שוטף. חשתי שעלי לעשות מעשה ומה אני הקטנה - עם 8 ילדי ובעל מגוייס לשרות מילואם- יכולה לעשות על מנת לפעול לשחרור החטופים. בהעדר יכולת לשחרר אותם בעצמי, הבנתי שהמעט שאוכל לעשות הוא למנוע את התחזקותם של אותם מנוולים המחזיקים את אחי בשבי.
על כן הלכתי למוקדי הכנסת האספקה לאנשי החמאס ומנעתי בגופי הכנסת אספקה עבורם. אט אט הצטרפו לקריאתי אנשים נוספים - דתיים, חילונים, אני ימין ואנשי שמאל אשר לכלנו כאב משותף לגורל אחינו החטופים וכך קם לו יוזמת צו 9, תנועה שהייתה ועודנה ביטוי אוטנתי והשלכה מעשית של אותו כאב משותף.