מושב שתולה הינו מושב צמוד גדר ומשכך עם תחילת המערכה פונה מתושביו,אני אם יחידנית לשני בנים ,יהונתן ויאיר בצעד חריג וממניעים אדיאולוגיים עקרוניים בחרתי שלא לנטוש.כי את הבית לא עוזבים,
וכך מאמצע אוקטובר ועד היום מצאתי עצמי מבשלת ארוחות חמות וביתיות לאלפי חיילים המשרתים בגזרה.המרק קובה החם היה מגיע אליהם בקור המקפיא של הגליל ליערות ולמקומות מסתור בהם שוכבים במארבים.התמונות והסרטונים עם דברי התודה וההערכה גורמים לי לסיפוק רב.האוכל עם האהבה והנשמה שהושקעו בו עודדו ורוממו את רוחם בעצב וביגון שכול ששרר בלב כולנו. עם כל הקשיים הלוגיסטים-מטבח ביתי ונסיעות מסוכנות בכבישי הצפון בזמן שיגורי טילים לקניית פרודוקטים ,והתמרון בין לימודיי(לימודי משפטים) לבישולים למס' רב של חיילים ולעיתים עד קריאת התרנגול עם עלות השחר ואני עושה זאת בחדווה ובאהבה עצומה. מי ייתן ותיגמר המלחמה ובמקום קולות נפץ ורעשי פגזים המפלחים אתהפסטורליות והשלווה בחבל ארץ יפייפה זה יישמעו קולות מטיילים ונופשים והחיילים היקרים ילבשו חג ולא מדי קרב ויבואו לשבת בצל קורתי ולא כעכשיו לאסוף את הסירים ובמהירות להסתלק על מנת שהכטבמי"ם של חיזבאללה לא יזהו אותם חלילה. ואת כל הבישולים,הקניות וההכנות אני עושה לבד ,כי אנשים פוחדים להסתכן ולהגיע לשתולהלעזור לי. מבקשת מבורא עולם שימשיך וייתן לי כוחות על מנת להתמיד בעבודת קודש זו.