בטיולים ובמסעות במדבר אנחנו פוגשות פחד.
לפעמים זה מהשקט, לפעמים זה מהגובה, לפעמים פשוט מפחיד לזוז מהמוכר והידוע.
מישהי שחוזרת שוב ושוב למסעות איתי אמרה לי פעם שאני דולה של מסעות מכל מיני סוגים.
אם בעבר הייתי דולה של תהליכי לידה שבהם יוצא תינוק מאמא, עכשיו אני דולה של הנפש והרוח.
היא אמרה את זה כשהיא אוחזת בידי חזק , הרגליים שלה רועדות והיא לא מסוגלת לחשוב איך לעשות את הצעד הבא בראש ההר.
נלחץ לה כפתור של פוסט טראומה- חוסר האונים הביא אותו.
התיישבנו יחד, עם כל הזמן שבעולם, נתנו מקום לטראומה ולכל הרעד בגוף. נשמנו את המלחמה, את האונס, את חוסר האונים ואת התחושה שאפשר.
ונעמדנו יחד יד ביד על הרגליים.
את שארית הדרך צעדנו לאט לאט, יד ביד, עד לכל הקבוצה שקיבלה אותה בחיבוק.
************************************************************************************************************
דומה למסעות צמיחה כלכלית:
בתוך הנשים שהולכות איתי דרך ב "צעד אחד קדימה" יש נשים שלא ידעו להיכנס לחשבון בנק שלהן ועכשיו מנהלות השקעות מעבר לים.
מעתיקה הודעה שקיבלתי ללא שם:

קודם כל הארת לי אזורים שבכלל לא חשבתי עליהם. פתחת לי את הראש , נתת לי מוטיבציה
העצות שלך גרמו לי להבין שכסף קטן זה כסף גדול.
ההשקעה שלי זה היה בזכותך. משהו בך הצית בי
הלב שלי מפרפר , אני רוצה להיות איתך שם, אני רוצה להיות חלק מזה
אני עסוקה בלחשוב יזמויות
הדלקת אצלי את התשוקה היזמית ואת היצירתיות
בעקבותייך התחלתי לחשוב על עוד השקעות . פתח לי אפשרויות וערוצי מחשבה.
איזו מדהימה. נתת לי תחושה שגם אני יכולה.
הסיפור שלך עם נדלן
התיאור שלך איך את הולכת עם תינוק בידיים ועוד ילד קטן ומתמקחת בבנק על הורדת עמלות , זה ממש בזכותך.
לעשות את זה ביחד עם הבנות שלי , זה שהתלהבת מזה והראית לי כמה זה מיוחד.
נתן לי המון כוחות והראה לי המון דברים שלא חשבתי עליהם לבד. השמיים הם הגבול
לא לפחד ולא להתבייש לשאול שאלות ולא לפחד להתמקח
ולהבין שגם אני יכולה, לא לוותר.