אני מעתיקה קטע קטן מתוך הפרק על השבעה באוקטובר.מספרי " אור של פיל - סיפורן של קהילות ",שמתעד בדיוק את הפעילות שלי ושל שותפיי , מנהלי הקהילות. החמ"לים שלנו נפתחו כ4 שעות מתחילת האירוע .הראשונים היו סיוע נפשי על ידי אנשי מקצוע ואיתור בליינים בנובה. אחרי כמה שעות פתחתי כבר פייבוקס לגיוס כספים לנהגים לחילוץ, שינוע וציוד צבאי. תוך 24 שעות פתחתי 16 חמ"לים כולל איתור נעדרים, חילוץ מסיני,חילוץ מחו"ל .. שינועים, ציוד צבאי. גייסנו מיליונים. בתחילת נובמבר התחלתי לעבוד עם עמותות של חולים כרוניים כחלק מפרוייקט שזכיתי בו, וכבר שם ועד היום הנחלנו את המצב ועשינו התאמות לחולים כרוניים. מכשירה מידי חודש מאות מנהלי קהילות לתמוך ולתת ידע וכלים לחברי הקהילה , כעת
במהירות אני פותחת גם פייבוקס ואומרת לכולם להתחיל לתרום, כי תכף נצטרך פה כסף, והרבה. עונים
לי מיד שאני מגזימה, שזה מוקדם מדי... "תסמכו עליי..." אני מבקשת ולא מתארת לעצמי כמה כסף
נצטרך. לא מתארת לעצמי באיזה מהירות נגייס מיליוני שקלים מאזרחים ומתרומות מחו"ל...
ואז התחלנו לסדר חילוצים מהמסיבה.
וחילוצים מסיני.
רק אלוהים יודע איך הגיע המספר של החמ"ל הזה כל כך מהר לכל כך הרבה אנשים.
חמ"ל שינועים, חמ"ל ציוד צבאי, חמ"ל מפונים, חמ"ל ציוד למפונים, חמ"ל איתור נעדרים, חמ"ל איתור
משפחות שמצאנו את הציוד שלהם, בהם נרצחים וחטופים; חמ"ל ארוחות, מזרנים, רהיטים, דירות,
בגדים, ציוד לחימה...
אני מקבלת שיחות מיחידות צבאיות שמבקשות שאעזור באיתור נעדרים על סמך מידע שיש אצלי,
ובמקביל עשרות פניות ביום ממשפחות וקרובים של נעדרים, "האם כבר שמעתי משהו על...?"
ומי אני בכלל שמקבלת את השיחות הללו ?
אפילו לרגע לא עצרתי להיזכר בכל זה, עד שמצאנו ציוד ברכב.