תומר שורץ, אבא של עומרי ז"ל שנפל בקרב בצפון רצועה עזה:
מיזם 'רקמת חיים' עוזר למתים שנשארו על פני האדמה להרגיש חיים. גבי יאיר, האמן שעובד איתנו במיזם, הפיח בנו תקוה מחודשת, דרך האמנות וההצפה של עומרי הנדיר שלנו למציאות העכשווית בה אנו נמצאים מאז ה- 20 בדצמבר הארור. מרגש להבין עד כמה אמן שלא הכיר את עומרי, אפילו לא שמע עליו קודם, הצליח להתחבר אליו דרך קריאה אודותיו ושיחות איתנו. גבי הצליח לזהות את החיבור של עומרי לאדמה, למקום ממנו גדל ואשר בו צמח לתפארת, והביא את פרויקט האמנות מירושלים הרחוקה (שם תתקיים התערוכה) ממש אלינו למשק בשדמות דבורה, בו יונצח עומרי בפינה לזכרו - פינה שתשקף אותו ואת אהבותיו, תוך שילוב אמנותי בהובלתו של גבי. הגענו למיזם במקרה (תודה רוני גלבפיש!) ועל אף שאנחנו עדיין בשלב התכנונים, כבר ברור לנו שיש כאן פרויקט מרתק וחיוני מאין כמותו. אסירי תודה לגבי כמובן, ולאילת ובשמת - מובילות המיזם.

נירית הליבני, אימא של יובלי ז"ל, שנפל בקרב על שדרות:
בחודשים האחרונים ליווה אותנו פרויקט רקמת החיים של בשמת ואילת. ברגישות, במסירות ובתבונה רבה, הן הצליחו לזהות את המרקם המשפחתי הייחודי לנו ולתת לנו את מתנת הכתיבה ואת המתנה הגדולה שנקראת רותי עפרוני. שלושת המפגשים עם רותי העניקו לנו לא רק מקום בטוח לשהות בו, אלא גם דרך לחזור אל יובלי והזדמנות לכל אחד מאיתנו לשתף במסע האישי שלו את שאר חברי המשפחה. איחדנו כוחות עם המשפחה של עמיתי וביחד יצרנו קבוצה של מילים ואהבה, של זיכרונות וביחד. צחקנו, כתבנו, בכינו, חיבקנו ושוב כתבנו. הפרויקט אפשר לנו לא רק לשמר משהו מרוחו של יובלי, אלא גם פתח לנו התחלה של דרך במסע שלנו אליו, מסע שימשך מעתה כל חיינו. הוא השאיר אותו איתנו ואנחנו מחכים לראות את התוצאות בתערוכה הקרובה. רותי בנדיבות מרגשת אפשרה לנו להזמין לסדנה נוספת שנערכה בזום מעגלים נוספים מאוהביו של יובלי והתוצאה היא לא רק טקסטים מרגשים ועוד חיבורים של אנשים אלא גם חומרי גלם לתסריט לסרט שאנחנו עורכים בימים אלה ושיוקרן באזכרה ביום השנה למותו. כולנו מודים על ההזדמנות, על השיתוף ומוקירים תודה בהתרגשות ואהבה.

אורלי פילדס, אמנית טקסטיל:
ההשתתפות במיזם רקמת חיים הרחיבה לי את הלב. גיליתי כמה חסר היה לי השיח סביב יצירה וכמה היא מרוממת את הרוח כשהיא נוגעת באנשים. במהלך המפגשים קיבלנו כלים כל כך נחוצים ליצירת מרחב של שיתוף כן. איך מקשיבים מתוך מקום מיטיב ואיך שוהים בתוך כאב ושכול. כלים אלו באו לידי ביטוי בהמשך במפגשים העוצמתיים עם המשפחה, שנגעו בכל נימי הנפש. גיליתי שלמרחב השיתוף יש אדוות גדולות גם מחוץ למיזם ושהרוך שנרכש והשתכלל במהלך הפרויקט נצרך מאוד גם מחוצה לו.

רות מגל, אמנית רב תחומית:
במיזם ישנה בקשה גדולה של מסירות. היכרות עם אדם שלא אזכה להכירו.
מפגש עם משפחה שכולה הוא טעון. זהו מפגש עם אנשים שמלווה אותם צל, גם ברגעי הצחוק, יש דוק של פספוס וצביטה.
הרצון שלי לתת יד ולצעוד כמה צעדים ביחד עם המשפחה נתקבל בהודיה וגם במעט פליאה.
התחושה שלי היא שאנו בשותפות גורל והאבל הפרטי הוא גם לאומי. חשוב שנעניק פסיק קטן למשפחה שהאיזון שלה הופר והיא מתמודדת עם טלטלה גדולה מהיום שבו נילקח יקירה.