מקימת מיזם ההנצחה רקמת חיים (יחד עם אילת אסקוזידו) המחבר בין משפחות שכולות, שכול צבאי ואזרחי, מאז השבעה באוקטובר, לאמניות ולאמנים, בתהליך יצירה-הנצחה משותף.
מיזם רקמת חיים קם כתגובה לממדי האסון, האובדן העצום המטלטל את החברה הישראלית מאז השבעה באוקטובר 2023 שחשבנו שראוי שיענה במעשה של סולידריות ובקריאה להמשכיות.
הוצאנו קול קורא לאמנים ולמשפחות שכולות באמצע מרץ (אדר ב'), ולאחר כמה שבועות נבחרו אמניות ואמנים ממגוון תחומי יצירה, ממקומות שונים בארץ, והתחלנו את המסע.
האמניות והאמנים עברו תהליך הכשרה כמעצבי זיכרון; ובהשראת סיפורי החיים, הפכו זיכרון ליצירה חיה ומתפתחת. לאחר שלושה מפגשי הכנה והכשרה הגענו לפגישה משותפת ואז החל תהליך היצירה.
כשהתחלנו לקיים שיחות ראשונות עם המשפחות השכולות (שכול צבאי ואזרחי) , פגשנו בעיקר נשים. בת זוג, אימהות, אחיות. נשים גיבורות. לביאות. בעקבות מה ששמענו מהן ומה שראינו בעיניהן - הבנו איזו זכות גדולה נפלה בחלקנו, להכיר דרכן את הנפשות המיוחדות החד פעמיות שאבדו לנו מאז השבעה באוקטובר ואת השיעור הגדול שהם השאירו לנו כאן.
בעקבות הנשים החזקות והרגישות, שלקחו על עצמן את המשימה לספר, לזכור ולהזכיר – במפגש הפתיחה שלנו עם כלל בני המשפחה והאמניות, באו גם האבות, האחים, והשמיעו את קולם. מסירות הנפש של יקיריהם והגעגועים העזים, ממלאים אותנו בתחושת דחף להאיר את העולם באורם, להפיץ אותו הלאה.
התערוכה היא אדווה. המיזם כוונתו לייצר עוד ועוד אדוות בעולם, שינכיחו את עושר חייהם של מי שנלקחו מאתנו בטרם עת. המעט שאנחנו יכולים לעשות זה להקשיב, לשאול, לזכור, לתעד, ליצור ביחד עם אהובי ליבם. הם רקומים בנו ולפיכך אנחנו נושאים את סיפוריהם, את אהבותיהם, את המעשים שהספיקו ושלא הספיקו.
המימדים הבלתי נתפסים של האסון שמתוכם קשה להכיר סיפורים פרטיים של נופלים ונרצחים, והחוסר במקום כינוס ופעיצות לקהילות וקבוצות שרוצות להתייחד עם זכר הקורבנות באופן יצירתי וחינוכי.
לצאת למחזורי פעילות נוספים, ליצר אתר אינטרנט שבו יהיו עבודות אמנות שונות שקשורות להנצחת סיפורי החיים של הנופלים והנרצחים מהשבעה באוקטובר וחרבות ברזל.
תמיכות קטנות - קו לאב המעבדה לחיבורים, עיריית ירושלים, מגדל, החמ"ל הירושלמי.
להמשך למחזורים נוספים, יצירת שיתופי פעולה חדשים ובעיקר פיתוח חומרים חינוכיים ואתר אינטרנט.
פתיחת התערוכה תהיה בשבוע הבא, אך בינתיים אלו תגובות שקיבלנו:
אח של דניאל ז"ל, שנפל בקרב בצפון רצועה עזה:
"מבחינתי המיזם הזה מיוחד ובעל ערך כבר בעצם החיבור בין אמנים מגוונים למשפחות שאיבדו את היקר להם ומתוך החיבור, זה מאפשר לנו בסיס לספר, לשתף, להנכיח את דניאל וגם להיפתח רגשית דרך דניאל, מתוך רצון שעוד אנשים יכירו ולו במעט את האישיות של דניאל ואולי אף יוכלו לקחת לעצמם ערך ותכונה שאפיינו אותו.
אני מקווה שמתוך המיזם הזה קבוצות מגוונות יתעניינו ויכירו את סיפור חייו העשיר של דניאל ויתמלאו בכוחות."
אשתו של דניאל:
בעיניי דניאל היה מלא אש, יצירה ורגש. לתפוס זווית ממי שהוא היה, ולתת לה מקום חדש בעולם האמנות והיצירה מאפשר לנו להתחבר אליו עוד קצת, להשאיר אותו חי עוד קצת. העובדה גם שהתוצר הסופי הוא לא באמת בידיים שלנו, הוא משחרר. נפגשנו עם רות, סיפרנו, חלקנו,
ועכשיו מעניין ומרגש לראות לאיזה כיוון היא תיקח את זה ומה נגע בה במיוחד. תודה!
אחות של דניאל:
רוצה להודות לכל האומנים ובמיוחד לרות היקרה, על הדרך היצירתית להנציח את דניאל. על המפגש יחדיו שמילא ברגש ונתינה. כל כך לא מובן מאליו - הרצון לתת מעצמכן לפרויקט כל כך גדול. תודה רבה רבה, הערכה עצומה לכן!
אמנית רב תחומית שמנציחה את דניאל:
במיזם ישנה בקשה גדולה של מסירות. היכרות עם אדם שלא אזכה להכירו.
מפגש עם משפחה שכולה הוא טעון. זהו מפגש עם אנשים שמלווה אותם צל, גם ברגעי הצחוק, יש דוק של פספוס וצביטה.
הרצון שלי לתת יד ולצעוד כמה צעדים ביחד עם המשפחה נתקבל בהודיה וגם במעט פליאה.
התחושה שלי היא שאנו בשותפות גורל והאבל הפרטי הוא גם לאומי. חשוב שנעניק פסיק קטן למשפחה שהאיזון שלה הופר והיא מתמודדת עם טלטלה גדולה מהיום שבו נילקח יקירה.
תיעוד בתמונות
מחכות לכן ולכם בבית | Bring them home now
אם כבר נרשמת למיס פיקס בעבר
כבר רשומה? התחברי
מייד תועברי לעמוד המתאים
מצאנו את המייל שלך במערכת
אבל חסר לנו טלפון שלך לצורכי אימות. שלחנו לך מייל באמצעותו תוכלי לעדכן את הטלפון שלך ולהכנס למערכת
(שווה לחפש גם בספאם)