במסגרת הפעילות וסדנה חד פעמית לאמהות ואחיות שכולות העלתה בפני אחת האחיות השתתפה בצורך העצום שקיים אצל אחיות שכולות . היא תיארה בפני את התחושה שהן שמות את עצמן בצד, כדי לתמוך בהורים , עסוקות בהצלת האח/ אחות שנרצחים או נהרסו במלחמה , הן לא זכאיות לגמלת ביטוח לאומי ומתקשות להמשיך לתפקד רגיל( רובן עזבו את מקום העבודה כדי להיות פנויים לסייע למשפחה) ומרגישות בודדות. מתוך זה נוצרה קהילת אחיות שעם מספר קבוצות שפועלות במקביל וזוכות לקבוצת תמיכה, לשותפות ואחיות לדרך וגם לפעילות הלכתית של עבודה בחימר.
אותה אחות סייע לגייס אחיות נוספות ואף את 3 אחיותיה לפעילות במרחב.
- ציטוט של אחת המשתתפות
״ אלו הרגעים היחידים של שפיות ,רגעים של שקט ורוגע בזמן שהכל סביבי בוער וסוער, שלוש שעות שבהן אני נושמת......
זר לא יבין זאת…המפגשים עם אחיות נוספות, שהגורל הנורא והטרגדיה הנוראה פקדה אותנו וחיברה ביננו, יצרו עבורי מרחב בטוח.... מרחב שבו אפשר להגיד הכל בלי לחשוש שישפטו או יבקרו אותנו מרחב בטוח שבו "מותר הכל".
( כ׳ אחותה וגיסה נרצחו בנובה)