לרוב הליווי של נפגעות תקיפה המינית הגומרות בדעתן להגיש תלונה למשטרה נעשה בדרך של יעוץ והסבר על ההשלכות. במהלך ה - 4 השנים האחרונות פיתחתי שירות משפטי שונה, בנושא זה- וזאת מתוך ניסיון של 18 שנה של יצוג של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. איך הוא שונה? מנסיוני רוב התלונות על פגיעה מינית נסגרות, וזאת משום שמדובר במילה מול מילה, ועל כן התלונה של הנפגעת במשטרה צריכה להיות מאוד מובנית ואמינה. בפועל, וזאת בשל ההבניות החברתיות הקיימות בחברה הישראלית לגבי מיניות, נשים שעברו פגיעה מינית חוששות מאוד להגיש תלונה ויתרה מכך הן מגיעות להגיש תלונה על סיפור פגיעתן מבלי להבין את הרציונל המשפטי. ואז מה קורה?? הן יכולות לחוות תגובה קשה מטעם המערכת ( המשטרה) לגבי סיפור הפגיעה שלהן - הן יתפסו את התגובה כמאשימה מה שיגרום להן לתחושה של אי אמון וקושי וחוסר רצון לשתף פעולה ומשם לתוך הנתונים הסטטיסטים באשר לסגירת התיק. לכן הבנתי שיש צורך בהדרכה ספיציפית לגבי הליך הגשת התלונה, כך שהמתלוננן/ת תבין שההליך הפלילי אינו הליך טיפולי אלא הליך חקירתי שנוגע בכל הטריגרים של הטראומה המינית, היות ומדובר במרחב שלוקח מהנפגעת את השליטה ממש כמו בפגיעה - היום אין הבנה של הטראומה וההשפעה של הטראומה על התלונה. ההדרכה מלמדת את הנפגעות לתמלל את תסמיני הטראומה במהלך התלונה - ההדרכה מעניקה כלים משפטים וטיפולים לצלוח את ההליך בצורה כזו שהיא מנטרלת את רגשות הבושה והאשמה של המתלוננת לרוב חשה וגורמת לה להעביר את האשמה לצד השני ולהכיר בעצמה בפגיעה מבלי לחתור אחר הכרה חיצונית. ההדרכה לא רק שמעניקה יעוץ משפטי אלא גם נוטעת בנשים דרך להשמיע את עצמן בצורה מעצימה וחזקה. רוב התלונות שביצעתי בהן הכנה כזו נפתחו לכדי הליך משפטי ( התיק לא נסגר) הנשים בהן יצאו יותר מחוזקות ושיתופו פעולה עם המערכת - תוך הבנה שרק יותר תלונות יובילו לשינוי בתחום. שכן כך ימתחו גבולות המשפט וסיטואציות שבעבר לא נתפסו כפגיעה מינית יתפסו לנוכח המציאות המשתנה.