הפעילות שלי כמנהלת הקהילה מתמקדת בצרכים של נחל עוז, אם כי, במסגרת העבודה, לקחתי על עצמי את השליחות והתפקיד לספר את הסיפור של נחל עוז, ובעיקר, לקדם את נושא המודעות למאבק על החזרת החטופים שלנו צחי עידן ועמרי מירן.(ככה הגעתי לתחרות זו- אחת המאזינות שמעה וחיברה אותי למיזם), ימים ולילות, לצד עבודה 24/7, אני נוסעת בכל רחבי הארץ ומופיעה בקיבוצים וחברות עסקיות, בישובים שונים ובכל מקום, שנותן לי במה. המסע הזה המפגיש אותי עם אנשים המוכנים ורוצים לבוא ולשמוע את הסיפור שלנו, מאפשר לי התמודדות ברמה האישית שלי עם הארועים הקשים והחוויה המשפחתית האישית שלי במסע המטלטל אותו אנו עוברים החל מה7/10.
בחודש הראשון, שהיה חודש כאוטי והלום צער, עסקנו, עם מנהלת הפינוי, במתן מענים מידיים לצרכי המגורים והציוד הבסיסיים ביותר לקהילה העקורה מביתה. היינו צריכים לתת מענה החל מרכבים (שנשארו ונשרפו בקיבוץ) וכלה במברשת שיניים, מכשירי שמיעה, כרטיסי אשראי ומה לא. במקביל למתן מענים פיזיים, עסקנו בלווי חברינו לקבורה, ארגון שבעות ומענה למשפחות השכולות. הקמנו פורומים וצוותים שלא היו קיימים עד אותו יום כמו צוות לווי משפחות חטופים ומשפחות שכולות, צוות דוברות רחב, צוות גיוס תרומות וטיפול בתרומות פיזיות, צוות לוגיסטיקה רחב, מענים רווחתיים ונפשיים לכל מי שהיה בהם צורך. במקביל, היה צורך מידי בהפעלת הצוותים הקבועים של הקיבוץ ובעיקר צוותי החינוך, על מנת לייצר מענים מידיים לכל ילדי וילדות הקיבוץ מגיל לידה ועד י"ב. תוך מספר ימים כל מסגרות החינוך הוקמו ותפקדו. וכל זאת תוך עבוד תחושת האבל הפרטית, התמודדות משפחתית עם תנאי מחיה קשים, אובדן הפרטיות, וחוסר זמינות למשפחה האישית שלי- תוך הבנה של כולם שעכשו נחל עוז בראש סולם העדיפויות. ולאורך כל הדרך מלווה אותנו הכרת הטובה ותחושת המזל על כך שנותרנו על המשפחה בחיים.
לאחר בניית המענים הבסיסיים, הובלנו מהלכים של החלטות בהסכמה על המשך מקום הפינוי, דיוק צרכים ומענים נדרשים וניהול הדיונים בעניינים אלו מול גורמי חוץ - מנהלת תקומה, משרדי הממשלה והמועצה האזורית שער הנגב והמועצה האזורית במקום הפינוי - מגידו.
אני נדרשת לנהל מערך שלם של תקציבים ומענים שהקיבוץ מקבל מהמדינה, החל בעבודה עם מנהלת תקומה ועד עבודה עם משרד החינוך, משרד מורשת, מועצה אזורית שער הנגב, תורמים ועוד. במקביל, הוקם ומלווה את הקיבוץ פורום עסקים ברשות חברת בז"נ, חברת אנלייט, שאמצו את הקיבוץ ועוד גורמים אזרחיים רבים כמו אחים לנשק, עזרה צפונית, מועצה אזורית מגידו, הסוכנות היהודית, הגרעין התורני במגדל העמק ועד רבים וטובים איתם אנחנו עובדים לאורך השנה האחרונה, וממשיכים גם עכשיו.
תפקיד של מנהלת קהילה, כרוך בהמון ממשקים עם אנשים, עומס תמידי ולוחות זמנים מאתגרים וצפופים. השחיקה והעייפות הפיזית והנפשית נוכחים במיוחד לאור זה, שגם אני כמו כל חברי וחברות הקיבוץ - אבלה, טראומטית ועקורה מביתי. חברים שלי ושל ילדי נרצחו, נחטפו ועברו טראומה קשה. ההתמודדות בשני הצירים, האישי-משפחתי והקהילתי היא מאוד מורכבת.