מנהלת קהילת נחל עוז, קהילה אבלה, טראומטית ועקורה מביתה.
לאחר שעות של מתקפה רצחנית ב- 7.10.23, פונה קיבוץ נחל עוז בשעות לילה מאוחרות. החל משעות הפינוי הראשונות, בעוד כולנו בהלם ועדיין לא מבינים את גודל האסון, ועד היום, אני עוסקת בהובלת הקהילה - בקידום מענים ברמת הפרט והקהילה ובקידום תהליכי קבלת החלטות בכל סוגיות החיים הנוגעות בעבר, בהווה ובעתיד. ביחד עם שותפי, ברי, אנחנו מובילים תפיסה של לכידות חברתית וחיזוק החיבורים של הילדים, הנוער והקהילה המפוזרת בשלושה מוקדים ועוד עשרות מקומות בארץ. לכידות זו היא שתביא בסוף לבחירה לחזור ולחיות במקום כ"כ מורכב וקשה, הנמצא 700 מטר גבול עזה, והיא בעצם המפתח לשיקום הקיבוץ הקטן (כ- 400 תושבים). שיקום נחל עוז לתפיסתי הוא המבחן האמיתי לשיקום חבל תקומה, לאורכה של הדרך המאתגרת והמורכבת בה אנו הולכים שנה, ועוד שנה ארוכה מחכה לנו- נמצא הבית היקר והאהוב שלנו בו נולדתי, הוא נחל עוז, וההבנה כי הא.נשים והמקום זכאים לחזור לביתם בבטחה, ביחד וליצור מחדש בית משמעותי ואיכותי עבור כולנו החיים והמתים.
הפעילות שלי כמנהלת הקהילה מתמקדת בצרכים של נחל עוז, אם כי, במסגרת העבודה, לקחתי על עצמי את השליחות והתפקיד לספר את הסיפור של נחל עוז, ובעיקר, לקדם את נושא המודעות למאבק על החזרת החטופים שלנו צחי עידן ועמרי מירן.(ככה הגעתי לתחרות זו- אחת המאזינות שמעה וחיברה אותי למיזם), ימים ולילות, לצד עבודה 24/7, אני נוסעת בכל רחבי הארץ ומופיעה בקיבוצים וחברות עסקיות, בישובים שונים ובכל מקום, שנותן לי במה. המסע הזה המפגיש אותי עם אנשים המוכנים ורוצים לבוא ולשמוע את הסיפור שלנו, מאפשר לי התמודדות ברמה האישית שלי עם הארועים הקשים והחוויה המשפחתית האישית שלי במסע המטלטל אותו אנו עוברים החל מה7/10.
בחודש הראשון, שהיה חודש כאוטי והלום צער, עסקנו, עם מנהלת הפינוי, במתן מענים מידיים לצרכי המגורים והציוד הבסיסיים ביותר לקהילה העקורה מביתה. היינו צריכים לתת מענה החל מרכבים (שנשארו ונשרפו בקיבוץ) וכלה במברשת שיניים, מכשירי שמיעה, כרטיסי אשראי ומה לא. במקביל למתן מענים פיזיים, עסקנו בלווי חברינו לקבורה, ארגון שבעות ומענה למשפחות השכולות. הקמנו פורומים וצוותים שלא היו קיימים עד אותו יום כמו צוות לווי משפחות חטופים ומשפחות שכולות, צוות דוברות רחב, צוות גיוס תרומות וטיפול בתרומות פיזיות, צוות לוגיסטיקה רחב, מענים רווחתיים ונפשיים לכל מי שהיה בהם צורך. במקביל, היה צורך מידי בהפעלת הצוותים הקבועים של הקיבוץ ובעיקר צוותי החינוך, על מנת לייצר מענים מידיים לכל ילדי וילדות הקיבוץ מגיל לידה ועד י"ב. תוך מספר ימים כל מסגרות החינוך הוקמו ותפקדו. וכל זאת תוך עבוד תחושת האבל הפרטית, התמודדות משפחתית עם תנאי מחיה קשים, אובדן הפרטיות, וחוסר זמינות למשפחה האישית שלי- תוך הבנה של כולם שעכשו נחל עוז בראש סולם העדיפויות. ולאורך כל הדרך מלווה אותנו הכרת הטובה ותחושת המזל על כך שנותרנו על המשפחה בחיים.
לאחר בניית המענים הבסיסיים, הובלנו מהלכים של החלטות בהסכמה על המשך מקום הפינוי, דיוק צרכים ומענים נדרשים וניהול הדיונים בעניינים אלו מול גורמי חוץ - מנהלת תקומה, משרדי הממשלה והמועצה האזורית שער הנגב והמועצה האזורית במקום הפינוי - מגידו.
אני נדרשת לנהל מערך שלם של תקציבים ומענים שהקיבוץ מקבל מהמדינה, החל בעבודה עם מנהלת תקומה ועד עבודה עם משרד החינוך, משרד מורשת, מועצה אזורית שער הנגב, תורמים ועוד. במקביל, הוקם ומלווה את הקיבוץ פורום עסקים ברשות חברת בז"נ, חברת אנלייט, שאמצו את הקיבוץ ועוד גורמים אזרחיים רבים כמו אחים לנשק, עזרה צפונית, מועצה אזורית מגידו, הסוכנות היהודית, הגרעין התורני במגדל העמק ועד רבים וטובים איתם אנחנו עובדים לאורך השנה האחרונה, וממשיכים גם עכשיו.
תפקיד של מנהלת קהילה, כרוך בהמון ממשקים עם אנשים, עומס תמידי ולוחות זמנים מאתגרים וצפופים. השחיקה והעייפות הפיזית והנפשית נוכחים במיוחד לאור זה, שגם אני כמו כל חברי וחברות הקיבוץ - אבלה, טראומטית ועקורה מביתי. חברים שלי ושל ילדי נרצחו, נחטפו ועברו טראומה קשה. ההתמודדות בשני הצירים, האישי-משפחתי והקהילתי היא מאוד מורכבת.
כמנהלת קהילה היעד המרכזי שלי הוא להוביל את הקהילה מאוחדת ומגובשת למרות הפיצול הגיאוגרפי.
לשמור על חוסנה ולדאוג שתקלוט חברים חדשים, ושמרבית החברים והחברות ישובו לביתם.
לשקם ולהצמיח את קיבוץ נחל עוז, להפוך אותו למקום הטוב ביותר לחיות בו.
לפעול לחיזוקו כלכלית.
החזרת החטופים
והמטרה המרכזית שהיא תוצאה של כל היעדים הנ"ל -שנזכה ביולי 25 לחזור הביתה שצחי ועמרי איתנו.
מענק כספי יכול לסייע בכל תחום קהילתי אותו אבחר לקדם- פיתוח מנהיגות לנוער בנחל עוז, פיתוח צוות הניהול של הקיבוץ, בניית סדנא או תכנית להעצמה ופיתוח יכולות ניהוליות, תוך הטענת מצברים לאחר שנה מורכבת ומאומצת.
במהלך השנה נדרשנו לא מעט לקבלת החלטות ומאבקים. המהלך המרכזי אותו הובלתי עם הצוות של הקיבוץ, הייתה שכנוע מנהלת תקומה לשפר את תנאי המגורים של חברי ותושבי נחל עוז, על ידי הקמת 40 קראוילות במשמר העמק. לאחר מאבק ושכנוע התקבלה ההחלטה והוקצו התקציבים. מכאן יצאנו להובלת הבניה במהירות המירבית כי תנאי המגורים היו קשים מנשוא- משפחה עם ארבעה ילדים בחדר פנימיה, בגודל 15 מטר בביתנים משותפים של כמה משפחות. ריווח המגורים היה תנאי הכרחי לייצר איזשהיא רווחה למשפחות העקורות. לאחר הבניה היה צריך לנהל את המעברים, בחירת המשפחות שיעברו תוך הסכמה של כל הקהילה. תוך 4.5 חודשים מהיציאה לדרך עברו המשפחות הראשונות לקראוילות- דבר שהיה כמו אויר לנשימה לכל הקהילה. לא היה קורה ללא עבודה קשה מאומצת ומתכללת מול הרבה מאוד גורמים.
תיעוד בתמונות
מחכות לכן ולכם בבית | Bring them home now
אם כבר נרשמת למיס פיקס בעבר
כבר רשומה? התחברי
מייד תועברי לעמוד המתאים
מצאנו את המייל שלך במערכת
אבל חסר לנו טלפון שלך לצורכי אימות. שלחנו לך מייל באמצעותו תוכלי לעדכן את הטלפון שלך ולהכנס למערכת
(שווה לחפש גם בספאם)