את "סיירת העורף" יזמתי, הקמתי ואני מובילה מתחילת מלחמת חרבות ברזל ועד היום (מעל ל- 11 חודשים). מדובר בפרויקט התנדבותי בשטח, הכולל פעילות בשני תחומים מרכזיים - בקו העימות ובמחלקות השיקום בבי"ח שיבא. היוזמה הנה קבועה, קיימת ומתמשכת המבוססת על מעל ל- 300 מתנדבות נשים שגייסתי (ברובן המוחלט נשים, אך גם גברים ברוכים וישנם הפועלים) ואותן אני מפעילה, מארגנת ויורדת לכל הפעילויות בשטח פעמיים-שלוש בשבוע.
היוזמה כוללת פעילות בשטח, גיוס והקמת קבוצת מתנדבות והובלתה, הנעה, שימור המתנדבות, גיוס תרומות פרטיות, איתור הצרכים המשתנים בהתאם לשינויים במלחמה ומתן מענה בפועל לצרכים אלו.
בתחילת המלחמה הפעילות התמקדה בהגעה למוצבי הדרום ולגבול הצפון והכנת אוכל לגדודים הלוחמים בעזה ובגבול לבנון, בכל שבוע, החל מהחודש הראשון למלחמה. אך עם הזמן והתפתחות הצרכים בהמשך המלחמה, עלתה החשיבות של הטיפול בלוחמים הרבים שנפגעו, וכיום הפעילות מתמקדת יותר במחלקות השיקום.
ההתנדבות מתמקדת בפצועים המאושפזים במחלקות השיקום בשיבא, שאליהן מגיעים עיקר הפצועים קשה ואנוש מהחזיתות השונות. הפעילות נמשכת מזה 11 חודשים ובמסגרתה הקמת דוכן אוכל ביתי בכל שבוע עבור הלוחמים הפצועים ובני משפחותיהם, ביקורים ושיחות וכן סיוע בצרכים אישיים משתנים.
לפעילות נרתמות באופן קבוע שתי בנותיי (בנות 11 ו - 9) כפעילות מרכזיות מתוך חינוך לערכים, רצון משמעותי שלהן לנתינה והסיפוק מכך, וכן מעל ל - 300 מתנדבות נוספות קבועות ומשתנות הנרתמות להכנת אוכל ולסיוע. אנו מלוות את שלוש מחלקות השיקום - אורטופדית, ראש ונוירולוגית, בהן לוחמי ולוחמות סדיר ומילואים שנפצעו קשה מאוד ואנוש ומאושפזים לתקופות ארוכות. מדובר בפעילות קבועה שנעשית כמובן בהתנדבות מלאה.

את היוזמה הקמתי החל מהיום השני למלחמה ומאז באופן קבוע ואני מתאימה אותה לצרכי המלחמה המשתנים, הגענו מתחילת המלחמה לגדודים בשטח - בצפון ובדרום, למוצבים על קו האש להכין אוכל לגדודים שלמים של לוחמים היוצאים מעזה להפוגות התרעננות במוצב, וכן לגדודים בצפון. בכל יום שישי אנו יוצאים ליום שלם של פעילות והכנת בשרים לכ - 400 לוחמים ולוחמות.
החל מחודש נובמבר התחלתי להגיע לשיקום בשיבא, ולהקים בכל שבוע דוכן של אוכל ביתי עבור הלוחמים המאושפזים בשלוש מחלקות השיקום של הפצועים קשה מאוד ואנוש, ובני משפחותיהם, כ- 350 אנשים. בכל שבוע אנו דואגות לאוכל ביתי עבורם, עד היום.
בנותיי ואני מגיעות באופן קבוע מספר פעמים בשבוע לשיקום ופועלות בהקמת הדוכן והגשה ללוחמים. אנו מלוות את הלוחמים המאושפזים חודשים רבים בשיקום, חלקם מעת תחילת המלחמה, חלקם הצטרפו בהמשך וממשיכים להצטרף בכל שבוע. עם הזמן חל חיבור משמעותי ביננו לבין כל אחד מהם, הכרת סיפוריהם, הבנת הצורך האישי ומתן מענה בהתאם לצורך ולתקופה. למשל: בפורים רכשנו משחקי קופסא כמשלוחי מנות שינעימו את זמנם בערבים, בפסח דאגנו לרכוש מתווי החג שלנו ושל המתנדבות שתרמו עשרות מכונות קפה לחדריהם, המשמשים כבית לתקופה ארוכה. וכן הוצאה לבילויים, פעילויות והופעות, בהתאם ליכולת ולפציעה.
במהלך הפעילות ההתנדבותית נפצעתי לצערי פעמיים, אך המשכתי בפעילות מאחר והמלחמה ממשיכה, הצורך קיים, והמענה עליו משמעותי. זאת מתוך תפיסתי כי לא ניתן להמשיך באורח חיים רגיל במצב כזה ועלינו כחברה מוטלת האחריות לדאוג למי שנלחם עבורנו ולמי שנפצע ולא להשאירם מאחור.