החצר הנשית. תכתבי את הסיפור שלך
החצר הנשית היא מרחב פיזי בטוח, מקדם ומסייע עבור נערות וצעירות בסיכון. מדי שנה כ- 1600 נערות וצעירות בסיכון בגילאי 13-26 וכ-400 שמתנדבות בשרות הלאומי מגיעות לאחת החצרות בחיפה, יפו, נתניה כי הן שמעו שאנחנו מתאמצות ליצור עבורן הזדמנויות להתקדם בחיים. הן מגיעות לחצרות מיוזמתן ועם מגוון צרכים בסיסיים- לאכול ארוחה חמה ומזינה, להתקלח או לקבל בגדים חדשים. הן גם מקבלות אוזן קשבת ולב שאינו שופט אותן.
אט אט, הן מאמינות בצוות החצר והמתנדבות ואז קורים דברים מדהימים:
אנחנו עוזרות להן לגבש זהות אישית, לחשוב על העתיד ולחתור אליו בין אם בייעוץ תעסוקתי, הכוונה להשכלה או תכנון הצעד הבא.
לראשונה בחייהן, הן לומדות להתנהל עם כסף, לקרוא תלוש שכר, ומצליחות לצאת מחובות.
אנחנו מאמינות בריפוי באמצעות מערכות יחסים ולכן מעודדות אותן להביע את עצמן במרחב טיפולי באמנות, ויוצרות עבורן הזדמנויות להרגיש ולקחת חלק בקהילה הנשית שמקיפה אותן. אנחנו רואות כל אחת מהן בפני עצמה ובניית תכנית הטיפול הפרטני על ידי הצוות המקצועי נרקמת באופן אישי עבור כל אחת.
הן מגיעות מרקעים שונים ומגוונים, אבל את הנערות והצעירות שמגיעות לחצר הנשית מאפיין דבר אחד: כל אחת רוצה לכתוב את הסיפור של עצמה, בעצמה.
מטרות החצר הנשית הן:
- מיצוי זכותה של כל נערה וצעירה למימוש עצמי בהתאם לרצונותיה, שאיפותיה וצרכיה ללא תלות בשיוכה המעמדי, המגדרי, הלאומי או העדתי.
- תיעוד, המשגה והפצה של ידע שמקורו בשטח. ידע הנוצר על ידי הצעירות והנערות, נשות המקצוע, משפחות ואנשי שירותים בקהילה למען שינוי דרכי עבודה ומדיניות כלפי נערות וצעירות החיות במצבי הדרה ושוליות.
- פיתוח פרקטיקות פעולה חדשניות והפצתן על מנת לקדם שינויי מדיניות בכל הנוגע לעבודה עם ועבור נערות וצעירות.
כחלק מפעילות החצרות אנו יוצרות ומנהלות קהילות מקומיות התומכות בהשתלבותן בתעסוקה. החצר הנשית פועלת להנכחת קולן של נערות וצעירות בסיכון במוקדי קבלת החלטות ומעודדת שיתופי פעולה רחבים המציבים במרכז את צרכיהן של הנערות והצעירות.

-הופכות סיכון לסיכוי-
נערות וצעירות בסיכון הן אוכלוסיה מובחנת המתמודדת עם קשיים ואתגרים ייחודיים, חלקם הגדול נובע מבעיות שורש חברתיות בישראל: אי- שוויון מגדרי ויחסי עוצמה מרכז- פריפריה.
השילוב הזה לא מותיר הרבה מקום לתקווה עבור נערה או צעירה בסיכון. אלו נערות וצעירות שנולדו לנסיבות שלכאורה הועידו אותן מראש להישאר מאחור. הן נולדו לעוני, או למשפחות לא מתפקדות, או שהן מנוצלות בעקבות טראומות שעברו.
חלקן דור ראשון ושני לעולים חדשים, חלקן ממשפחות ותיקות. רובן ככולן חוות הדרה, חוסר שייכות וגישה מוגבלת למשאבים חומריים וסימבוליים ומה שבטוח הוא שלא "רואים" עליהן את הטלטלות שהן עוברות ולא תוכלו לזהות רק מלהסתכל עליהן.
גם אם תחפשו, לא תשמעו רעד בקולן או מבט מפוחד כי הן נהיו אשפיות בלהסתיר את הכאב.
הן נעדרות מערכות תמיכה בסיסיות כמו משפחה או דמויות מטיבות ללמוד מהן וכל עוד אין להן יד מושטת ומכוונת ועין שרואה את הפוטנציאל שאחרים מפספסים, הן מתקשות וניסיונותיהן לשפר את מצבן נכשלים. כמו חברים.ות בגילן, הן רוצות להתקדם ולהצליח בחיים, למצוא עבודה מפרנסת, ללמוד, להקים משפחה או לחיות את חייהן בחופש מוחלט. אבל אין להן מי שיקשיב או יכוון אותן בבחירות הקריטיות של תחילת חייהן הבוגרים.