כאשר פרצה הקורונה לחיינו נסגרו שמי ישראל, במטרה להגן מפני כניסת הווירוס. בתודעה הכללית נתפס הדבר בעיקר כמה שמונע מתיירים להכנס, אבל בפועל משפחות וזוגות רבים, שצד אחד שלהם ישראלי וצד אחר שלהם אינו ישראלי – נקרעו ולא יכלו להפגש. מעבר לכך שלא יכלו להפגש, גם לא ניתנה להם נקודת אחיזה עתידית, תאריך בו יוכלו לראות אחד את השני שוב. המיזם הוקם במטרה לשנות את החוקים, התקנות והנהלים כך שבני זוג ובני משפחה החיים בשתי מדינות שונות, שישראל היא אחת מהן – יוכלו להמשיך ולהיפגש. הפעילות נעשית באספקטים שונים בכדי להביא לתוצאות: עבודת סושיאל מדיה, יחסי ציבור ועבודה מול אמצעי התקשורת, לובי בכנסת (המיזם הביא למספר דיונים בנושא בוועדת הקורונה, ניתן לראותם באתר הכנסת), עבודת שטח הכוללת הפגנות ומיצגים, גיוס כספים ועתירה לבג"צ – שהצליחה והביאה לכך שלמרות ששמי ישראל נותרו סגורים לתיירים, זרים וזרות בעלי בני זוג ובני משפחה ישראלים קיבלו אישורי כניסה לישראל.זכות האדם והחווה שחותר אליו המיזם היא הזכות למשפחה, ומשפחה מגיעה בשלל צורות וגוונים. לעיתים בני ובנות התא המשפחתי אינם נושאים את אותה הדת או אותו הלאום, לעיתים הם אינם עונדים טבעת על האצבע או רשומים במקום כלשהו באופן רישמי ולעיתים הם אינם חיים באותו הבית, אותה המדינה או אותה היבשת. אין משמעות הדבר שאינם משפחה. אין משמעות הדבר שניתן להפריד ביניהם. בעולם גלובלי, בו אנשים ונשים יוצרים קשרים בינלאומיים וטרנס אטלנטיים קיימות משפחות עם נראות שונה ולא בהכרח המבנה הקלאסי שהורגלנו אליו, ויש לתקנן תקנות ולחוקק חוקים כדי להביא לכך שלא יהיה ניתן להפריד ולפצל את התא המשפחתי בניגוד לרצונו בתקופות פנדמיה.נראה כי הקורונה לא תהיה הווירוס היחיד שהאנושות תיאלץ להתמודד איתה, וגם לה מתפתחים בכל פעם ווריאנטים חדשים. הדבר עלול לגרום לכך שישראל תסגור את גבולותיה ללא התראה ופעם אחר פעם, באופן שאינו ניתן לחיזוי וללא הבטחה לתאריך פתיחת גבולות – יקרעו ישראלים וישראליות מיקיריהם.המיזם חותר לקיבוע ההבנה הזו בתודעה, וקיבוע הזכות לראות את בני ובנות המשפחה גם אם אינם נושאים אזרחות ישראלית בתקופת פנדמיה, לא משנה מתי תתרחש ומול איזה וירוס ניאלץ להתמודד.
