האימפקט החברתי של המיזם
בקרב העדה האתיופית בישראל, אחת מכל שתי משפחות היא משפחה נזקקת. בתנאים כאלו, העוני עובר מדור לדור. בני העדה האתיופית השואפים להשכלה גבוהה על מנת להשיג עבודות בשכר גבוה לרוב מוצאים עצמם ללא המימון הדרוש, מודלים לחיקוי, שליטה בשפה האנגלית או עמידה בדרישות הקבלה. עבור רבות, החסם הגדול ביותר הינו הדרישה לעבור את בחינת הפסיכומטרי המוטה-תרבותית. כתוצאה מכך, בני העדה האתיופית אינם מיוצגים מספיק במוסדות להשכלה גבוהה, וכמעט נעדרים כליל מאוניברסיטאות תחרותיות. עבור נוער אתיופי, נדיר למצוא מבוגרים מצליחים אשר איתם יוכלו להזדהות.
האימפקט של הפרויקט בא לידי ביטוי במספר רבדים, ואנו רואות אותו שנה אחר שנה בכל פתיחת מחזור אשר מתמלא בסטודנטיות שעולות על המסלול להגשמת חלום לקבל השכלה אקדמית, לרכוש מקצוע מניב ונחוץ בשוק העבודה הישראלי ולנצח את מעגל העוני. ואכן, מספר המשתתפות בתכנית עומד כעת על 64 סטודנטיות: 12 במחזור ג', 14 במחזור ד', 15 במחזור ה', 9 במחזור ו' ו14 במחזור ז', ועוד 5 שממשיכים לימודיהן לתואר שני בסיעוד. מספר הבוגרות ממחזורי א' וב' של תכנית הסיעוד עומד על 37 סטודנטיות. כמו כן, השנה פתחנו תכנית לתואר שני עם 5 סטודנטיות. 2 בוגרות "אחותנו". 4 בתחום הסיעוד ו-1 בתחום החינוך, והתחלנו גיוס עבור מחזור 8 (בתחום הסיעוד) ו4 (בתחום הריפוי בעיסוק). כ-100 מתמודדות הגיעו ליום הפתוח, 24 נרשמו לבחינה, ואנו רוצים לפתוח מחזור בן 18 סטודנטיות, וגם מחזור נוסף למסלול התואר השני, שיפתח בקיץ.
כמו כן, לתכנית השפעות מידיות וארוכות טווח בחייהן של הסטודנטיות – "אחותנו-נחשונים" מספקת בחינת סף חלופית לבחינה הפסיכומטרית המוטה-תרבותית, המהווה חסם מהותי עבור נערות רבות בנות העדה האתיופית. ובהינתן תנאי קבלה חלופיים, מבחינה אקדמאית, זו השנה השנייה ברציפות בה יש לנו 100% הצלחה בבחינת הרישוי הממשלתית, אשר תורמת לכך שיותר נשים בנות העדה האתיופית מקבלות ייצוג והופכות לאחיות ומרפאות בעיסוק, במקומות עבודה שונים ברחבי הארץ.
החזון ומדדי הצלחה
עמותת "לאופק – תקווה לעתיד" מסייעת לאנשים מאוכלוסיות מוחלשות להגיע להשכלה גבוהה, להשתלב בשוק העבודה, ולעצב מחדש את חייהם וקהילותיהם מבפנים. העמותה יצרה בקפידה מודל מערכתי המאפשר זיהוי של אוכלוסיות הזקוקות לשירותינו, מחקר של דרכי הפעולה הטובות ביותר, ויישום שיטות הפעולה המוכחות שלנו בקהילה.
במשך השנים עמותת "לאופק" הרחיבה פעילותה בקרב אוכלוסיות מוחלשות רבות, בהן בני העדה האתיופית, צעירים בסיכון, וחיילים בודדים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. בימים אלו, "לאופק" מפתחת תכניות נוספות המוכוונות תעסוקה, עבור נוער וצעירים בסיכון והגיל השלישי. במהלך שנות פעילותינו, הצלחנו לסייע למעל 12,000 משתתפי התכניות שלנו להתקדם לקראת ביטחון כלכלי.
אנו גאים לדווח כי זו השנה השנייה ברציפות שמיזם "אחותנו-נחשונים" נהנה מ100% הצלחה בבחינת הרישוי הממשלתית, ואנו מגדירים את הצלחת המיזם כשמירה על נתון מרשים זה, והגדלת האימפקט שלו כך שיוכל לספק ליותר סטודנטיות את ההזדמנות לרכוש השכלה גבוהה, לקבל תעסוקה בשכר גבוה, להוות מודלים לחיקוי עבור משפחותיהן וקהילותיהן, ולעלות על המסלול למוביליות חברתית. בנוסף, 3 סטודנטיות שלנו קיבלו פרס מצטייני דיקנית הפקולטה לרפואה – 2 בשנה א' בסיעוד (מחזור ו'), ו-1 בשנה ג' סיעוד- (מחזור ד'), הישג משמעותי המצביע על צמצום פערים ואף הצטיינות מבחינת הישגים אקדמיים, ביחס לסטודנטיות מן השורה שאינן משתתפות בתכנית.
יעדים מספריים
מטרות העל של התכנית:
– לצמצם פערים ולעורר שינוי חברתי באמצעות הצטיינות אקדמית וקריירה מבטיחה בתחום הנלמד, ובהתאם לזאת שיפור המצב הסוציו-אקונומי של המשתתפות אשר יוביל למוביליות חברתית, ויהפכו אותן למודלים לחיקוי בקהילתם.
– לעודד מוסדות לימוד בישראל לקבל סטודנטיות מקבוצות מיעוט ללא דרישת הבחינה הפסיכומטרית, ולשכפל את מודל התכנית "אחותנו" ברחבי הארץ.
יעדים מדידים:
1. לאפשר למשתתפות מהעדה האתיופית לסיים לימודיהן עם תואר ראשון, להשיג עבודה בתחום ולהחזיק בה למשך תקופה בת לפחות 5 שנים.
2. לקיים 5 מחזורים בתכנית בת 5 שנים "אחותנו" של לימודי סיעוד באוניברסיטה העברית עבור סטודנטיות יוצאות אתיופיה.
3. להפעיל מסלול "נחשונים" בן 4.5 שנים במסגרת הרחבת התכנית "אחותנו", של לימודי ריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית עבור 8 סטודנטיות יוצאי אתיופיה.
4. לשמור על אחוז נשירה בתכנית הקטן מ-10% בשנה
היתכנות כלכלית
ישנם מקורות מימון קבועים בתכנית עליהם אנו נסמכים: המדינה, אשר מסבסדת לימודי השכלה גבוהה עבור אוכלוסיות מוחלשות דרך מיצוי זכויות אישיות של הסטודנטיות, והשתתפות בהוצאות התכנית ע"י האוניברסיטה העברית. בשל הצלחת "אחותנו", האוניברסיטה העברית מגדילה את השתתפותה בהוצאות התכנית מדי שנה. החזון שלנו עבור "אחותנו" הוא שמוסדות הלימוד השותפים בתכנית יכירו בתרומה הגדולה שלה למוסד הלימודים ולחברה כולה, ויאמצו כליל את התכנית ואת העלויות הכרוכות בה כחלק מהמסגרת המוצעת לסטודנטיות.
בהתאם, כדי להמשיך ולקיים את "אחותנו" לעתיד, אנו חותרים לשותפויות ארוכות טווח עם המוסדות להשכלה גבוהה בארץ. אנו מאמינים ששותפותינו עם האוניברסיטה העברית ועם ארגון נשות הדסה, אשר נתנו התחייבותם לסייע לתכנית, הופכות את "אחותנו-נחשונים" למיזם יציב לאורך זמן. יתרה מכך, כפי שראינו עם תכניות אחרות של "לאופק", אנו מאמינים שהצלחתן של המשתתפות תעזור לשכנע את ממשלת ישראל לממן באופן נרחב יותר את התכנית, ובכך לעזור להבטיח את קיומה באופן קבוע.
"אחותנו-נחשונים", אשר התחילה כתכנית ניסיונית בארבעה בתי ספר לסיעוד ברחבי ישראל, גדלה לכדי תכנית מתמשכת באוניברסיטה מהיוקרתיות בארץ. בנוסף לכך, הודות להצלחתה, אנו אסירי תודה לומר שארגון נשות הדסה הרחיב את תמיכתו הכלכלית בתכנית. אנו מאמינים שהצלחתן של הסטודנטיות שלנו, בשילוב עם שותפויות חזקות ומקורות המימון הקיימים וחדשים, יאפשרו לתכנית להמשיך ולגדול, ולהשפיע על חייהן של עוד ועוד צעירות בישראל.
השפעה מגדרית
מיזם "אחותנו-נחשונים" פועל לצמצום פערים חברתיים באמצעות סיוע לצעירות בנות העדה האתיופית מכל רחבי הארץ. למרבית התלמידות לפחות הורה אחד מובטל. הוריהם העובדים של תלמידינו הם ברובם שרתים או גננים, ולרוע המזל לרבים מתלמידינו הורים בעלי נכות. התכנית מאפשרת לצעירות אלו, רובן המכריע דור ראשון להשכלה גבוהה במשפחתן, לרכוש השכלה גבוהה באוניברסיטה העברית ולמצוא תעסוקה בתחומי הסיעוד או הריפוי בעיסוק, על מנת שיוכלו ליצור עבור עצמן עתיד כלכלי מבטיח, להגיע למוביליות חברתית ולהוות מודל לחיקוי עבור אחרים בקהילתן.
התכנית פועלת בצמוד לשנה"ל האקדמית ובזמני הלימודים לתואר, בחינות וחופשות, ובמסגרתה אנו מספקים לסטודנטיות תמיכה במשך התואר, הכוללת מלגות שכר לימוד, שיעורים פרטיים, מחשב נייד אישי, מלגות מחיה, מימון מגורים במעונות האוניברסיטה, וליווי אישי גם לאחר ההשמה. ללא תמיכתנו, סטודנטיות אלו לא יהיו זכאיות להתקבל ללימודים, ולא יוכלו לשלם את שכר הלימוד או להשלים את התואר. לא בכדי, אחוז הנשירה בתכנית הוא נמוך במיוחד, ועומד על 2% בסך הכל.
השפעה על נשים בפריפריה חברתית או בפריפריה גאוגרפית
על פי מכון אדווה לצדק חברתי, בשנת 2015 השכר של בני העדה האתיופית היה נמוך במיוחד – ממוצע ההכנסה החודשי עמד על חצי מהמוצע הארצי בישראל. בני העדה האתיופית עובדים בעיקר בעבודות "צווארון כחול", עם תנאים דלים וחוסר יציבות. בתנאים כאלו, העוני עובר מדור לדור. בני העדה האתיופית השואפים להשכלה גבוהה על מנת להשיג עבודות בשכר גבוה לרוב מוצאים עצמם ללא המימון הדרוש, מודלים לחיקוי, שליטה בשפה האנגלית או עמידה בדרישות הקבלה. עבור רבים, החסם הגדול ביותר הינו הדרישה לעבור את בחינת הפסיכומטרי המוטה-תרבותית. כתוצאה מכך, בני העדה האתיופית אינם מיוצגים מספיק במוסדות להשכלה גבוהה, וכמעט נעדרים כליל מאוניברסיטאות תחרותיות. עבור נוער אתיופי, נדיר למצוא מבוגרים מצליחים אשר איתם יוכלו להזדהות.
כמו כן, ישנן כיום בישראל אוכלוסיות נוספות שנמצאות בפריפריה החברתית והכלכלית, אשר הדרך שלהן להגיע למוביליות חברתית הינה על ידי רכישת השכלה אקדמית והשתלבות בשוק העבודה במקצועות מובילים. בהתאמה, אנשים המגיעים מאוכלוסיות אלו הינם לרוב חסרי עורף משפחתי תומך-אקדמיה, וישנם סיכויים גבוהים כי לא יצליחו להשתלב בעולם האקדמי ויסבלו מאחוזי נשירה גבוהים במהלך לימודי התואר. הסיבות לנשירה מגוונות, וכוללות את תנאי הסף של מבחן הפסיכומטרי המוטה תרבות, אי-היכרות עם הסביבה האקדמית ומיומנויות הלימוד הנדרשות בה, העדר יכולת לכלכל את עצמם במהלך התואר ואף חסמים פנימיים. כל אלו לא מאפשרים לרבים מצעירי "דור ראשון להשכלה" במשפחתם לרכוש השכלה גבוהה, להחזיק במקצועות שבצדם הכנסה משמעותית, ולאפשר לעצמם את היכולת למוביליות חברתית.
פרסים / מענקים והכרה ציבורית
אשת הנשיא, הגברת מיכל הרצוג, אירחה את סטודנטיות "אחותנו" בבית הנשיא. בנאומה, היא התייחסה לתכנית "אחותנו" כאל "תכנית כה חשובה וחכמה".
פרופ' הרפז, דיקן האוניברסיטה העברית: "אני אמנם לא אובייקטיבי, אך אני חושב שאנחנו יכולים להיות מאד גאים בסטודנטיות שלנו ובמסען המרשים מרקעים נטולי פריבילגיה לתואר ראשון בסיעוד… "אחותנו" היא הפרויקט הכי משמעותי שהייתי מעורב בו במשך כל שנות כהונתי כדיקן."
סטודנטית במחזור הראשון של "אחותנו" הוזמנה לבית הנשיא ביום האחיות הבין-לאומי כנציגה של ביה"ס לסיעוד ע"ש הנרייטה סולד, האוניברסיטה העברית ו"אחותנו".
מאמר מאת סטודנטית במחזור הראשון של "אחותנו" פורסם בירחון הנודע, Journal of the Israeli Nursing Society, הסטודנטית היחידה מתוך כל 7 הכותבים עבור אותו גיליון.
סטודנטית במחזור הראשון של "אחותנו" נבחרה לכהן כראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית.
לפי ד"ר מירי רימון, לשעבר מנהלת ביה"ס הסיעודי ע"ש הנרייטה סולד, לסטודנטיות של "אחותנו" שיעורי הצלחה גבוהים יותר ושיעורי נשירה נמוכים יותר מאלו של שאר הסטודנטים.
בנוסף, זכינו למענקים רבים ע"י קרנות פילנתרופיה נשית של פדרציות יהודיות בארה"ב.
כמו כן, מאז הקמתה בשנת 2006, פועלת עמותת "לאופק" בתחום ההשכלה והשירותים התעסוקתיים, ומסייעת למגזרים מוחלשים לרכוש השכלה גבוהה ולהשתלב בהצלחה במקומות עבודה, גישה שלדעתנו מהווה את הדרך היעילה ביותר להילחם בעוני. באמצעות תכניות מקצועיות, ליווי והדרכה, מלגות וייעוץ קריירה אישי, "לאופק" הפכה שיעור של 85% מובטלים בקרב מפוני גוש קטיף ל-88% מועסקים. עבור הישג זה, קיבל הרב יוסף צבי רימון, מייסד ונשיא העמותה, את אות הנשיא למתנדב בשנת 2008.
האם המיזם משפיע על דור העתיד – ילדות ונערות?
פעילות התכנית חושפת צעירות מאוכלוסייה פגיעה בהדרגה לתהליכי חשיבה, סביבות למידה שונות ושפת העולם האקדמי, האפשרות לרכוש השכלה אקדמאית ומקצוע מוביל, ובעת סיום הלימודים להיות בעלות פוטנציאל גבוה להשתלב בשוק העבודה במקצועות מניבים, ולהוות מודל לחיקוי בסביבה המשפחתית והקהילתית. השפעות אלו של מיזם "אחותנו-נחשונים" מורגשות ברמה האישית, הקהילתית והחברתית. מרבית הסטודנטיות שלנו עבדו בעבר בעבודות בשכר מינימום, והשכלתן והשיפור בשכרן משפיעים על חיי משפחותיהן וילדיהן, וכתוצאה מכך גדל הסיכוי שאף הם ירכשו השכלה גבוהה בתורם.
מבחינה אקדמאית, זו השנה השנייה ברציפות בה יש לנו 100% הצלחה בבחינת הרישוי הממשלתית. אך התכנית מלווה את המשתתפות גם לאחר סיום לימודיהן, ואנו שמחים לדווח כי בוגרות המחזור הראשון של התכנית ממשיכות לשגשג – 2 מהן עומדות לפני קידום, ובוגרת נוספת מתחילה קורס התמחות בטיפול נמרץ בילדים. כמו כן, בוגרות המחזור השני החלו לעבוד כאחיות מוסמכות בבתי-חולים ברחבי ישראל, כולל הדסה, ברזילאי, איכילוב ושערי צדק. הישגים אלו משפיעים לטובה לא רק על חיי הסטודנטיות שלנו, אלא גם על בני המשפחות והקהילות שלהן, והדור הבא.
בנוסף, לתכנית השפעה ארוכת טווח מחוץ לקהילה האתיופית בישראל, על קהילת האוניברסיטה והתרבות הישראלית כולה. חשיבות ותרומת התכנית למשתתפות היא עצומה, ובאה לידי ביטוי ביכולתן להשיג אופק כלכלי עבורן ועבור משפחותיהן למשך חייהן, להשפיע מבפנים על קהילותיהן להתקדם למוביליות חברתית והצלחה, ולשפר את הדימוי של המגזר שלהן ועמו את ההזדמנויות הפתוחות עבורן בחברה כולה.
המיזם פועל לקידום גיוון ומשקף את המגוון העשיר של החברה הישראלית?
בעוד שחל שיפור ניכר בשיעורי זכאות הקבלה לאוניברסיטה בקרב בני העדה האתיופית, הם עדיין עומדים על 34% בניגוד ל-67% בכלל האוכלוסייה. כמו כן, מספר בני העדה האתיופית במוסדות החינוך להשכלה גבוהה עלה לסך הכל של כ-3,300; הסטודנטיות שלנו מהוות 2% מהמספר הזה ו-30% מהסטודנטים מהעדה האתיופית באוניברסיטה העברית.
סיפור אישי:
כשמאיה הייתה בת 7, היא ומשפחתה (המונה 8 נפשות) עלו מאתיופיה לישראל. מכיוון שאחיה הגדולים נשלחו לבתי ספר עם מעונות, מאיה נותרה לטפל באחיה הקטנים ובהוריה. כמו עולים רבים מאתיופיה, הוריה לא דיברו עברית. במשך שנות ילדותה ונעוריה, מאיה הייתה המתרגמת של הוריה מול משרדי הממשל, מוסדות רפואה, בתי ספר, בנקים וסניפי הדואר. בעוד שחלק ניכר משעות הפנאי שלה הוקדש לעזרה בניהול משק הבית, היא בכל זאת מצאה זמן לקדם את העניין שלה במדע הרפואה. מאיה פנתה לבית הספר לאחיות, ונדחתה. למה? כי ציון בחינת הפסיכומטרי שלה היה מתחת לתנאי הקבלה. בממוצע, סטודנטים יוצאי אתיופיה מקבלים בבחינה זו ציון נמוך ב-25% משאר האוכלוסייה היהודית-ישראלית, והוכח כי הוא מוטה-תרבותית כנגד נבחנים שאינם מערביים.
ואז שמעה מאיה על "אחותנו". הודות לתכנית, מאיה התקבלה לבית הספר לאחיות, סיימה בהצטיינות את לימודיה, וכיום מועסקת במחלקה הכירורגית בבית החולים הדסה בירושלים.
מאיה התחתנה עם מהנדס מחשבים בן העדה האתיופית, והיא מאמינה שנישואיה אתו – ושאפיתם המשותפת לגדל את ילדיהם בדרך להשכלה גבוהה – הם תוצאה נוספת של הפיכתה לאחות, ושינוי חייה, הודות ל"אחותנו".
