האימפקט החברתי של המיזם
עד כה, נועה פתחה חמישה מרכזים גדולים בחיפה, עם 300 מתאמנים הבאים מכל סוגי האוכלוסיות. הילדים נחשפים אחד לשני בדרכים שהם אף פעם לא חווים בחיי היום-יום שלהם, לא במסגרות החינוך ובטח שלא בסביבת המגורים שלהם. הם לומדים להכיר ולהתחבר עם האחר עד שהם כבר לא מרגישים שונים אחד מהשני, נוצרת קבוצה חזקה שמעודדת, תומכת ולומדת אחת מהשנייה.
הקפוארה היא למעשה הכלי – דרך חוויה עוצמתית שדוחפת את הגבולות, מגלה יכולות, ומחזקת את ביטחון עצמי הילדים. הם לומדים לעודד, לפרגן ולעזור אחד לשני.
בנוסף הילדים מגיעים לתוצאות מרשימות בתחרויות שונות כי יחד עם האהבה והתמיכה , נועה דואגת להוציא אותם מאזור הנוחות ולמתוח את גבולות היכולת שאפילו הם ומשפחתם לא מאמינים שהם מסוגלים.
לילדים מסופקת מסגרת שמצליחה לשבור גבולות לקראת יצירת חברה שוויונית, שרואה את האחר כדומה. בסופו של דבר כש"האחר" נמצא לידך אתה מגלה שהוא לא כל כך שונה ממך.
לצורך הדוג' :
• יש כעת קבוצה גדולה של עולות חדשות מאוקראינה שהצטרפו למפגשים, כך קל להן למצוא חיבורים ובנוסף ללמוד את השפה העברית
• גם מעבר לשעות הפעילות הילדים נפגשים ואפילו מגיעים לאירועים משפחתים משמעותיים כמו בר/בת מצווה. – החיבורים האלה עמוקים יותר מהאימונים שמחוייבים אליהם פעמיים בשבוע.
• בנות ובנים על הרצף מקבלים יחס שווה ומצליחים להגיע להרגיש חלק מהקבוצה. הילדים עוזרים אחד לשני מאוד ומקדמים אותם
• נועה מתמחה בהדרכת ילדים ונוער בסיכון – הם מגיעים , מקבלים קודם כל מקום מוגן ואוהב אבל מעבר לזה הם נחשפים לחיים אחרים, לאפשרויות אחרות וזה בהכרח גורם להם לבחור בכיוונים האלה בזכות ההיכרות והחיבור עם אוכלוסיות אחרות.
החזון ומדדי הצלחה
החזון הוא לצמוח ולהרחיב את הפרויקט כמה שיותר, ובעיקר לאפשר לאלו שידם אינה משגת להמשיך להיות חלק ממנה ואף להגדיל את כמות הילדים עוד ועוד.
היום אין עוד מקום כזה.
מערכת החינוך לרב מחלקת את התלמידים לפי שכונות , ובשכונות אנחנו יודעים איך הדברים מתחלקים.
היא מחלקת ילדים לפי רמות, לפי יכולות (גם השילוב של ילדים על הרצף הוא מוגבל)
ילדים במצב סוציו אקונומי נמוך לא נחפשים לצורת החיים של ילדים שבמצב וציו אקונומי גבוה
ערבים ויהודים בכלל מחוץ לסיפור
ולמעשה אין שום חיבור בין האוכלוסיות!
אז איך יהיה שיוויון? איך נראה אחד בשני שווים אם אנחנו בכלל לא מכירים אחד את השני?
אז במקום רק לדבר על שיוויון החזון והמוטו שלנו הוא "מתאמנים בשיוויון"
וזה כל מה שחשוב לי
אני למדתי תואר ראשון בחינוך, ומצאתי בקפואירה אפשרות ליצור חוויה שמשלבת עניין, גבולות, יכולת, הקשבה, הגנה עצמית, ביטחון
כל אלו ועוד, הם החזון שלי, אני רוצה להעביר את זה הלאה אל הילדים.
וזו ההצלחה מבחינתי. כשאני מייצרת מרחב שמגילאים קטנים מפגיש בין כל הרבדים של האוכלוסיה, גורם להם להכיר אחד את השני ולהתחבר אחד לשני באמת- זה מבחינתי הדרך הנכונה להביא אחדות בתוך החברה הישראלית ,והסתכלות , והתחשבות אמיתית מתוך חיבור ריגשי אמיתי והיכרות אמיתית.
יעדים מספריים
כרגע בפרויקט המטרה היא להצליח לעזור ל – 30 ילדים.
עלות שנתית למתאמן הוא 3,770 ש"ח המשתתפים משלמים 770 ₪ סכום סימלי שנתי שכולל אימון פעמיים בשבוע לאורך כל השנה, בגדי קפוארה, מחנות אימונים בחנוכה, פסח וחופש גדול,
תחרויות, הסעות.
סה"כ 90,000 ₪ .
אנחנו מבקשים 45,000 ₪
וכמובן שנודה על כל סכום אחר שיקרב אותנו ליעד!
השפעה מגדרית
נועה היא עצמה אישה העומדת בראש הפרויקט . נועה מאמינה בשיוויון כל האוכלוסיות ובפרט שיוויון מגדרי בין נשים לגברים , נועה מאפשרת לנשים להשתלב באופן שיווני באוכלוסיה ע"י כך שמפגישה בין המינים ומראה לנשים שהם שוות לכל דבר.
יש הרבה ילדות ונערות שמשתתפות ובינהן כרגע הצטרפו הרבה עולות חדשות מאוקראינה. נועה גם משלבת כמובן נערות בסיכון ובכלל חשוב לה מאוד לחשוף את עולם הקפוארה לבנות. הקפוארה היא דרך נהדרת גם לשמור על כושר אבל גם לפתח הרבה מיומנויות חברתיות, למתוח גבולות, ולגדיל את הביטחון העצמי.
הילדות שמשתתפות מגיעות להישגים מרשימים שלא פוחתים מהבנים בקבוצה.
השפעה על נשים בפריפריה חברתית או בפריפריה גאוגרפית
הפרויקט פועל בעיר חיפה הנחשבת פריפריה, בפרויקט משולבות נשים ,נערות וילדות תושבות העיר , הבאות גם ממשפחות מוחלשות (כולל עולות חדשות) וגם מאוכלוסיות יותר חזקות – בכך גם תורמת לאותן נשים להשתלב בין המעמדות ולצמצם פערים חברתיים וגם נותנת הזדמנויות לנשים , נערות וילדות מפריפריה שאין ביכולתן לממן את השיעורים ובכך הן משתלבות בחברה.
האם המיזם משפיע על דור העתיד – ילדות ונערות?
נועה משלבת באימונים נערות וילדות בסיכון וממשפחות במצב סציו-אקונומי חלש ובכך עוזרת להם לא להתדרדר אלא לראות שהן מסוגלות ושוות לכולם ובכך אותן נערות וילדות מאמינות בעצמן ומבינות שיש להן אפשרות להצליח בחיים ולא בהכרח להתדרדר .
בנוסף חלק גדול של האימון עוסק בהגנה עצמית. נועה בתור אישה יודעת להתאים את התרגילים עבור הבנות ורק זה כשלעצמו נותן להן המון ביטחון להסתובב בחוץ בחופשיות.
המיזם פועל לקידום גיוון ומשקף את המגוון העשיר של החברה הישראלית?
נועה דואגת מגילאים קטנים לשלב באימונים מגוון רחב של אוכלוסיה:
בנים ובנות כאחד
מתאמנים ממשפחות בעלות רקע סוציו אקונומי נמוך ומשפחות מבוססות
נוער בסיכון
בעלי צרכים מיוחדים
ערבים ויהודים
עולים חדשים
יש לה 5 מרכזים גדולים בחיפה, 300 מתאמנים שמגיעים מכל סוגי האוכלוסייה.
הילדים נחשפים אחד לשני כמו שלעולם לא יצא להם ביום יום, גם לא במסגרות החינוכיות ועל אחת כמה וכמה לא בסביבת מגורם.
הם לומדים להכיר ולהתחבר לאחר עד שהם כבר לא מרגישים שונים כלל והם מתגבשים לקבוצה חזקה שמעודדת, תומכת ולומדת אחד מהשני.
הילדים מקבלים מסגרת שמצליחה לפרוץ גבולות אמיתיים למען יצירת חברה שוויונית, שרואה באמת את השונה ממנה כהרגל , קירוב אמיתי של הלב אחד לשני.
סיפור אישי:
לפני מספר שנים הגיעה אלינו ילדה בת 8 עולה חדשה מרוסיה, לא הסכימה לשחרר את אימה לרגע, בוכה ונסערת מהשינוי העצום שקרה לה בחיים בו עברה למדינה חדשה ואביה נשאר שם.
לאט לאט, עם המון סבלנות ובעזרת ילדים מחייכים והמון תמיכה מעוד דוברי רוסית שהיו בקבוצה, הצליחה הילדה לשחרר את אמה, להתאמן עם הבנות וגם עם הבנים ואפילו להדגים ולשחק קפוארה בתוך המעגל מול כולם.
כמעט שנתיים היא לא החליפה איתי מילה, רק הנהנה בכן או לא וממש בקצב שלה התקלפו עוד שכבות ועוד שכבות.
היום- 4 וחצי שנים אחרי, היא חלק בלתי נפרד מהקבוצה, מגיעה לכל מחנות האימונים, השתתפה במספר אליפויות , חלק מרכזי בהופעות שלנו ועוד.
השינוי שעברה הוא עצום, כמעט קשה לתארו מילים.
ועוד משהו מדהים שקרה לפני כמה חודשים, הגיעה ילדה בת 8 גם היא עולה חדשה מרוסיה שברחה עם הוריה מנזקי המלחמה והיא עוברת משבר ותהליך מאוד דומה אבל כבר רואים איך עם הדוגמא האישית של הנערה הבוגרת (בעלת אותו שם כאמור) ועם בנות מכיתתה שגם מתאמנת אצלנו, היא מתחילה לצבור ביטחון ולחייך ולשמוח יותר.
בנוסף עוד המלצה מאמא שהתעקשה על מסגרת מכילה לילידה והחוויה האישית שלה :
החוג של נועה הוא לא סתם עוד חוג .
לאורך השנים ) אוטוטו סוגרים עשור( השתתפו בו 4 ילדיי, 3 מתוכם על הרצף האוטיסטי .
אני לא צריכה להכביר במילים על הקושי שהיה להם מול האימון בקבוצה , טקסי החגורות והתחרויות .
אך פה נועה נכנסת לתמונה )וכל מי שהחליף אותה לאורך השנים מאבאדה קפוארה( ומספקת להם
את התמיכה שהם זקוקים לה, את האמונה בעצמם ותיווך עדין להתגברות על הקשיים הרבים .
בכל פעם שעלה קושי )רעש , קבוצה גדולה, מיקום לא מוכר( נועה דאגה להנגיש להם את הדברים
והם לקחו חלק כמו כל חבריהם לקבוצה .
הם רכשו ביטחון עצמי , יכולות חברתיות ומיומנויות פיזיות אדירות .
לביא , הקטן שלי, נכנס לחוג בגיל כמעט 4 כשאיננו מדבר . מיד לאחר שהתחיל את החוג )חודש
בערך( כל המטפלים שלו שפגשו אותו שאלו מה השינוי שקרה לו, הוא החל לדבר, צבר בטחון עצמי
ושיפר ממש את המיומנויות הפיזיות שלו .
נועה בסבלנות אין קץ הצליחה שי יקח חלק בטקס החגורות והוא הופיע יחד עם שאר בני גילו, למרות
שלא יכל לתקשר מילולית, הוא היה שווה בין שווים .
ואני חושבת שזה הקסם הכי גדול של נועה, היא רואה את הקושי , לא מתעלמת אך לא מייחסת לו
מקום של קושי או כישלון, פשוט רואה אותם כמו שהם ודוחפת אותם קדימה .
אני תמיד אומרת שכל אוטיסט צריך מבוגר נוירוטיפיקל שיאמין בו, ונועה מאמינה בילדים שלי , גם
כשהם לא מאמינים בעצמם .
